מי שאמר שצרות באות בצרורות, צדק. נקודה. סימן קריאה אפילו.

הנה קיבלתי לי צרור קטן של צרות אישיות, ביתיות ומשפחתיות. זה מתחיל בדברים הקטנים, כמו מדפסת ששובקת חיים דווקא כשאני צריכה להדפיס עבודה שלא תתקבל במועד הגשה מאוחר יותר, או שרת שקורס דווקא כשאני צריכה לשבת ולחפש מאמרים כדי לבסס את הרקע להצעת מחקר. אבל גם לדברים גדולים זה מגיע ואני מוצאת את עצמי בבית הפוך ומבולגן בעיצומם של שיפוצים, עם סבתא שעוד מתאוששת מהתקף לב ואמא עם גב תפוס בצורה שלא מאפשרת לה לקום מהמיטה במשך ימים. אז כל משק הבית עובר אלי, ובאמת שאין לי תלונות על זה, אבל זה בכל זאת קצת קשה עם כל הלימודים, העבודות וההגשות. פתאום אין לי מספיק זמן ביממה להספיק את הכל והרצון לברוח, גם אם לכמה שעות, מכל הבלאגן הזה הולך וגדל.

גם אדם מסוים החליט לחזור לי פתאום לחיים ולהזמין אותי לבוא איתו ליום הסטודנט בקמפוס אחר. ככה פתאום, אחרי ניתוק של יותר מחצי שנה. הוא כנראה שוב נפרד ממישהי, ואני תמיד מוקד התמיכה שלו למקרים כאלה, כך שהנה הוא שוב כאן, נכנס לחיים שלי וגורר אותי לסביבה רוויית אלכוהול כזו או אחרת. זאת אומנם לא צרה, אבל יחד עם הצד הטוב שיש לחידוש הקשר הזה, יש בו גם עוקץ מסוים. תמיד יש, ואני לא בטוחה שיש לי את הכוחות להתמודד עם זה כרגע.

כל זה מעייף. באמת מעייף.

אני רוצה לישון, אבל כמו לפי חוק מרפי לא נרדמת כבר כמה לילות, בכל מקרה לא בשעה שפויה.

אני צריכה לפחות קצת אנרגיות חיוביות.

אפשר?