זה קרה לפני כמה ימים, בזמן נסיעה מרובת עיקולים וסיבובים בדרך מהאוניברסיטה. היא ישבה מולי וגרמה למחשבות שלי להתרוצץ בתוך הראש קצת יותר מן הרגיל. היה לה שיער חום וגלי, עיניים כהות וגדולות בטרוף מעוטרות בריסים ארוכים. פנים נעימות, שפתיים מלאות מעט, עור מושלם למראה ואף קטן וישר עד כדי קנאה. היא הייתה גבוהה, בכל מקרה יחסית אלי, והיה לה גוף יפה בצורה נשית ביותר. ו... לא, זו לא הייתה התאהבות ממבט ראשון, ממש לא. היא לא הייתה מישהי שאיתה רציתי להיות, אלא מישהי שהייתי רוצה להיות. כמובן, בתנאי שאני לא הייתי אני.

אין לי כל כוונה לשנות את המראה שלי, בכל מקרה מעבר להורדה של כמה קילוגרמים או שינוי של צבע שיער, ואת אלה אני באמת עושה לפעמים. אבל מדי פעם אני מרשה לעצמי להשתעשע ברעיון הבא: איך הייתי נראית, אם הייתי יכולה להרכיב לעצמי מראה חדש לגמרי? נגיד, אם הייתי מגיעה לסיטואציה בה הייתי צריכה לאמץ מראה חדש לחלוטין, איך הייתי נראית אז? ולפעמים יש לי תשובה ברורה לשאלות המוזרות האלה, שבמלוא הכנות משמשות כדרך להעברה מהירה יותר של נסיעת אוטובוס ולא יותר מכך, ולפעמים התשובה יושבת ממש מולי. אומנם גם לי יש שיער חום וגוף נשי, אף די קטן, ריסים ארוכים ופנים נעימות למדי שאחרי מספר מכובד של שעות שינה אפילו נראות נעימות ביותר, אבל בכל זאת הייתי רוצה לאמץ לזמן מה את הלוק של אותה בחורה. רק את העיניים הייתי משאירה בצבען המקורי והירוק ברובו. קצת קשה לי להפרד מאלה...

זה קצת מוזר, לכתוב על כל זה, אבל בואו נודה: רובנו חושבים על דברים כאלה. רובנו לפחות פעם אחת בחיינו תהינו איך זה יהיה להראות כמו מישהו אחר. זה שיגעון אנושי יותר מאשר אישי.

ועכשיו הייתי רוצה לשאול אותכם:

אם הייתם יכולים לאמץ ליום אחד מראה של בן אדם אחר, את המראה של מי הייתם מאמצים?