אולי חלקכם מכירים את הסדרה הדוקומינטרית בעלת השם המעט מוזר "Catfish", כלומר "שפמנון". אני אישית, צפיתי קודם דווקא בסרט, שבדומה לסדרה מציג סיפור של היכרות אונליין עם טוויסט לא לגמרי צפוי. הסיפור עצמו לא מורכב בכלל: בחור מכיר בחורה דרך הפייסבוק, הבחורה נראית טוב, מעניינת, מוכשרת ומקסימה, הקשר דרך הפייסבוק והטלפון נמשך כמה חודשים עד שהבחור מגלה שהוא מדבר עם אישה נשואה בת 40 ולא עם נערת חלומותיו. השם, התמונות, חלק ניכר מסיפור החיים, הכל מתגלה כהמצאה אחת גדולה. מה אני כבר יכולה להגיד, זה עסק לא נעים בעיקר עבור הבחור שעליו עבדו עם חשבון הפסייבוק המזוייף, אבל זה גם מה שהופך את הכל למעניין יותר לצפייה. גם העובדה שמדובר בסרט וסדרה דוקומינטריים מוסיפה לעניין הזה.

במילה "קאטפיש" מכנים בסדרה ובסרט את הצד שיוצר את הזהות הבדויה ודרכה מרמה את הצד השני, ואני לא יכולה שלא לתהות האם גם אנשים שאני מכירה היו בסיטואציה "פישית" שכזו. למזלי, אני הצלחתי להתחמק מאחת, פשוט כי בדקתי קצת את הפרטים של הבחור שפנה אלי. הייתי אז בסוף השירות הצבאי שלי וקיבלתי מייל מבחור בן גילי. הוא טען שקוראים לו "אלון" או "אורן" או משהו מהסוג, שהוא קורא את הבלוג שלי ורוצה לדבר איתי, לקבל דעה נשית לגבי חלום מוזר שהוא חלם. החלפנו כמה מיילים, עד שבשלב מסוים כל העניין נראה לי קצת מוזר, בעיקר כי צורת הכתיבה נראתה לי די מוכרת. בדקתי את פרטי החשבון של המייל וראיתי שהוא רשום על שמו של בחור ששירת איתי באותו בסיס ואפילו היה איתי באותו משרד. החל מאותו רגע התחלתי לסנן את המיילים עד שהוא פשוט הפסיק לכתוב, אבל לא התעמתתי איתו פנים מול פנים. רציתי שהדברים יתפוגגו מעצמם, וזה בדיוק מה שקרה. עברו כמה שנים, הבחור הפך לאחד הידידים היותר טובים שלי ואפילו הזכרתי אותו כאן בבלוג כמה פעמים תחת הכינוי "ברברי", שאותו דרך אגב הוא הדביק לעצמו. לא ממש דיברתי איתו על ההתכתבות המוזרה הזו שהייתה לנו בזמן הצבא, רק פעם אחת כשדיברנו על היכרויות דרך הפייס, הזכרתי לו אותה. הוא הכחיש, אמר שבכלל לא זוכר שהוא עשה משהו כזה, למרות שזה בהחלט התאים לו באותה תקופה. עזבתי את הנושא ומעולם לא דיברנו על זה שוב, כך שעד היום אני לא יודעת מה הייתה הכוונה שלו. אם הוא רצה לעבוד עלי מתוך שיעמום, לצחוק עלי או להתקרב אלי, והאמת היא שזה גם לא משנה. היה מה שהיה וזהו זה.