אני מספרת לה שחלמתי על סבתא. בחלום ליוויתי אותה לביקור אצל קרובי המשפחה שכבר לא כאן. בהתחלה הלכנו לפגוש את אביה במסעדה יוקרית מאוד, מהסוג שיש בו תקרות גבוהות, נברשות זכוכית ושולחנות עץ כהים. לאחר מכן הלכנו לבקר את סבא בדירה אישית קטנה בדיור מוגן למבוגרים. ידעתי שזה יום שישי, שעות הצהריים המאוחרות. בחוץ השמים היו כהים, מכוסים ענני סערה, הרוח התחזקה וגשם החל לרדת. בשלב הזה התעוררתי.

"זה סימן לגשם חזק" היא אומרת לי "לחלום על המתים." ואני לא יכולה שלא לשקול את האפשרות. אחרי הכול, היא גורו ניו-אייג'י שכזה, שאמנית של העידן החדש והיא יודעת דברים ביזאריים רבים שמתגלים כנכונים. ולמרות שאני לא באמת מאמינה בכול ה... דברים האלה, אני עדיין הבת שלה ורק בגלל זה אני שוקלת את האפשרות שאולי הטיפטוף הקל שהבטיחו בתחזית יהפוף למשהו רציני יותר.

היום אני נתעוררת מוקדם. אלה הרעמים המתגלגלים שמעירים אותי, אחד ועוד אחד ואז עוד אחד, רצף של קולות שמיים. האוויר קריר ולח, השמים מכוסים בעננים כבדים והגשם מתחיל לרדת. מתחיל וכמעט ולא נפסק. ההפוגות בו קצרות, העננים לא נעלמים, האוויר משכר פשוט ואני נהנת מכול שנייה של הסערה הזו. סערת יום שישי מושלמת.

כנראה שיש משהו באמונה העממית הזו.

היום היה לי יום מושלם בגשמיו.

וטוב שכך.

בלילה הקודם חלמתי על כוכבים, על שמשות, כוכבי לכת, גלקסיות שלמות. עמדתי במרחב פתוח כשמעל ראשי שמיים כהים זרועי כוכבים, הבטתי מעלה ואדם שעמד לידי הסביר לי על קבוצות הכוכבים השונות. עברנו על העגלות, הפליאדות וקבוצות אחרות ולבסוף הגענו לאוריון.

"את רואה את שלושת הכוכבים האלה?" אמר והצביע על חגורת אוריון הבוהקת בה שני כוכבים נמצאים בקו ישר והשלישי מוטה קלות. "בין שניים מהם יש כוכב נוסף, קטן יותר ומרוחק יותר אותו אי-אפשר לראות ללא טלסקופ. אבל אם תתאמצי, תצליחי לראות גם אותו."

אימצתי את הראייה עד שהבחנתי בנקודה קטנה וזוהרת. הנה הוא הכוכב הקטן שמתחבא מכולם אבל נגלה לעיני. גם אם לא אראה אותו יותר, תמיד אדע שהוא שם, בוהק באור כחלחל.

כזה חלום מוזר.

הייתי רוצה לדעת איך נקרא הכוכב הקטן והחמקמק הזה שחלמתי עליו.

אחרי הכל, הוא באמת נמצא שם, פחות או יותר בין שניים מכוכבי חגורת אוריון.