מצפה לי בעתיד הקרוב מאוד מעבר דירה. לשם שינוי מדובר במעבר דירה פיזי ולא בגבולות הישראבלוג, כך שכל העסק יהיה מסובך, שלא לדבר על פשוט מרושש. אומנם זה לא יהיה הבית שלי, אבל גם מעט החסכונות שמתחבאים אי-שם בתוכנית חסכון אחת סוררת יתרמו לקנייתו. המצב הבריאותי שלי עדיין לא ממש מאפשר לי לשלב את הלימודים עם איזו עבודה זמנית, בכל מקרה לא מבלי לפגוע קשות ב: א) ציונים  ב) מעט הבריאות שעוד נותרה ברשותי.

כך ש... מזל טוב לי, בעוד חודש וחצי לערך אתרושש סופית, אגור בבית של ההורים ואשן על ערמת מזרנים במקום מיטה.לצערי גם אצטרך לוותר על סדרת טיפולים נוספת של דיקור סיני, וזה קצת חבל. אבל לפחות שוב תהיה לי מרפסת גדולה והמון מקום לכל הספרים שלי, וזה דבר חיובי למדי.

אני לא יודעת איך זה קרה, אבל הצלחתי לכתוב פוסט עם התחלה שלא נשמעת מי יודע מה תמימה. בסה"כ ניסיתי לתאר איך אני קוטפת לימון בשבת בבוקר לעיניהם הבולשות של כמה נערים חרדים, אבל מה שהתקבל יצא קצת... איך אני אקרא לזה? ארוטי? מעין "חמישים גוונים של לימון" שכזה.

לא הייתי רוצה לדעת מה פרוייד היה אומר על זה. באמת שלא.

אופס.

ובנושא שונה לגמרי:

מצב ההתקפים שלי קצת מדאיג אותי. בעיקר לאור העובדה שכבר כמה ימים הם פשוט לא נפסקים. אומנם העוצמה נמוכה יחסית, אבל הם בכול זאת שם, מזכירים על קיומם עם כל תנועה של הפנים. פתאום שוב כואב לאכול, לדבר, לפהק, לחייך. הלחי הימנית נפוחה קצת ואפשר להרגיש נוקשות מוזרה בפנים. אבל הצרות הקטנות שלי לא נגמר כאן ובנוסף לכל זה גם קשה לי יותר לשלוט על יד ימין, והיא רועדת מדי פעם בגלל כל המאמץ וכוח שאני מפעילה עליה.

אני לא אוהבת את המצב הזה, אבל להחליף כדורים זו לא אופציה, בכול מקרה לא בחודש הקרוב.

חבל.