הלילה חלמתי את אחד החלומות המוזרים ביותר שיצא לי לחלום אי-פעם וזה אומר די הרבה כי החלומות שלי בדרך כלל, כדרכם של חלומות רבים, מוזרים ביותר. חלמתי על רעש. פשוטו כמשמעו. רעש. מעולם לפני הלילה הזה לא חלמתי על צלילים בצורה ברורה ומוחשית כל כך, שלא לדבר על עוצמה חזקה כל כך של צליל.
החלום התחיל בכך שהתעוררתי. חלום מציאותי למדי במובן הזה. התעוררתי בבית של ההורים, בו אני חזרתי לגור לפני כשנה וחצי מסביות של התרוששות כלכלית כללית שמלווה לא פעם את חי הסטודנט המצוי, הכול נראה רגיל פרט לדבר אחד - סיבת ההתעוררות. התעוררתי בגלל רעש, רעש הולך ומתעצם. תו אחד, לא צפירה המתנגנת בצליל עולה ויורד, לא קולות, לא מוזיקה. פשוט רעש שהולך ומתגבר, מהדהד בתוך הגולגולת, חודר למוח ונובר בו בכוח. אני זוכרת שרצתי במדרגות לקומה הראשונה, אבל עצרתי באמצע. אמא שלי הייתה במטבח ושמעתי את אבא יוצא מחדר השינה שלהם. עמדתי באמצע המדרגות, הרעש מוחץ אותי, כמעט מפיל אותי על הרצפה, רעש שרק הולך ומתעצם, צליל חד-גוני וחסר פשר. ניסיתי לצעוק, לברר מה זה, לנסות ולהתקדם, לצאת מהבית, אבל הרעש הזה שיתק אותי כמעט לגמרי ואליו התלוותה תחושה ברורה של פחד מהלא מובן והלא מוסבר. לא יכולתי לזוז והרעש רק גבר וגבר ועד שהתעוררתי, הפעם באמת ואל המציאות הממשית.
כזה חלום מוזר, רועש ואפילו מפחיד בצורה לא הגיונית לגמרי.
עוד מאתמול השמים מכוסים בעננים אפורים-מלוכלכים, האוויר ספוג באבק, לחות ומחנק שמקשים על הנשימה ולא בדיוק תורמים לשיפור מצב הרוח.
כנראה שהשילוב הזה משפיע גם על החלומות.