גם אני יהיה רזה...

תמיד חשבתי שהבעיה שלי בחיים היא המשקל.. (כיום אני שוקלת 46-47 קילו .. זה עולה ויורד בין שניהם..)

הבעיה אף פעם לא הייתה המשקל.. הבעיה היא שהנפש שלי חולה, במשך 8 שנים היא חולה

והמרדף הזה אחרי האושר הוא אין סופי וכנראה גם לעולם לא יגיע..

אף פעם לא הייתי בחורה שמרחמת על עצמה, פעם הייתי כל כך חייכנית, אופטימית.

היום... היום אני בחורה שנראית קצת חולה כשהיא בלי איפור... שברירית וחלשה.. ובעיקר בודדה

המשפט שאומר שיכולים להיות לך מאה חברים, ועדיין תרגיש בודד לעומת חבר אחד שיכול למלא לך את כל העולם הוא כל כך נכון ...

מה זה חברים בכלל... יש לי חברה אחת.. טובה... אבל גם ממנה נכוויתי וזה היה הרגע בחיים שלי שהבנתי שאין דבר כזה חברים... או משפחה...

אני בת 20 משתחררת בקרוב מצה"ל ואני רק נזכרת בעבר, כמה שהייתי בטוחה שכשאגיע לגיל הזה הכל כבר יהיה בסדר, יהיה לי טוב... לא רציתי אפילו טוב מאוד, פשוט הסתפקתי בטוב...

אני מרגישה שאין לי שאיפות.. אני מתגעגעת לימים שהיו לי שאיפות להיות רזה בכל מחיר

(למרות שזה רק גרע.. ככל שרציתי לרדת יותר איכשהוא כל קילו שירדתי עליתי 2)

אבל לפחות נלחמתי למען משהו...

אני מרגישה שהנר שיש לי בפנים כבה, ואני לא חושבת שאף בחור יצליח להדליק אותו שוב..

כבר אין לי אותו שיחזיק אותי.. הוא היה החבר הכי טוב שלי, הוא גרם לי לראות את הטוב בעצמי. ועכשיו כשהוא איננו אני פשוט לא מצליחה להבין למה הוא כל כך אהב אותי...

אני פשוט חסרת אונים ואיכשהוא כשזה קורה אני חוזרת לפה... למקום שאין לי בו חברים אמיתיים... יש לי מקלדת ועכבר.. ומסך..

ואנשים שאני משתפת אותם בסודות הכמוסים שלי..

בעצב הנורא שלי..

בתסכול..

אני חושבת שאם הייתה את האפשרות הייתי מעדיפה מלחדול להתקיים... זה פשוט היה יותר קל.

אם לרגע אחד היתה לי מנוחה, לעכל את כל הקשיים שבאים אחד אחרי השני אני חושבת שהייתי מצליחה להתמודד.. אבל אני עוד לא עוברת דבר וכבר סוחף אותי משבר נוסף... ואני בכלל לא מבינה איך אני מתמודדת..

אני כבר לא מצליחה לישון בלילות... והעיניים? העיניים כל כך שורפות לי .. כבר לא מדמעות... פשוט כי הן עייפות, חודלות מלהתקיים...

היוםהגעתי לתובנה שעוד לא היה לי משהו שמח אמיתי בחיים.. תמיד היה משהו שהרס.. שהקשה.. ששבר עוד לשני חציים 

ואני מבינה שככה יראו החיים שלי.. לא משנה לאן אברח.. זה ירדוף אותי...

פסיכולוג לא יעזור.. גם חברה טובה לא.. כי אף אחד לא יבין אותנו כמו שנבין את עצמנו...

אף אחד לא יחווה את מה שאנחנו חווים באותה מידה

וזה משאיר אותנו לבד

כל אחד עם עצמו

♥MGB