תקופה ראשונה בין שתי מלחמות עולם
ארהב והיהודים בה בין שתי מלחמות עולם
א. שנות העשרים
בשנות ה20 עברה ארהב תהליך של שגשוג ופריחה בכל תחומי החיים. השפע התבטא בצריכה רחבת היקף של מוצרים. גברה האמונה שכל אחד יכול להנות מהשפע. המפלגה הרפובליקנית זכתה ברוב מוחץ בבחירות ב1920 והעמידה שלושה נשיאים ששלטו ברציפות: וורן הרדינג, קלווין קולידג' והרברט הובר. הרדינג מיהר להכריז עם היבחרו כי אמריקה שבה לנורמליות. הממשל שב לדרך חיים המושתתת על חופש ויוזמה פרטית. אמריקה פנתה עתה לעבר סוג חדש של קפיטליזם אשר שם דגש על תרבות הצריכה ובראש ובראשונה על ייצור סחורות במחיר שווה לכל נפש.
הגברת הצריכה: הייתה ססמת הקפיטליזם של שנות ה20 אשר התיימר להפוך את אמריקה לגן עדן.
הממשל הכריז חד משמעית על מדיניות אי התערבות המשק ונמנע מכל גילויי יוזמה. הרווחים של החברות הגדולות הרקיעו שחקים ודבר לא עצר בעדן להתעשר. שוק מוצרי הצריכה צמח במהירות והציבור הרבה לרכוש מכל הבא ליד. בד בבד החלו מתגלים בחברה האמריקאית תופעות של שמרנות והסתגרות.
במדינות החוץ שבה ארהב למדיניות הבדלנות (אי מעורבות בנעשה במקומות אחרים) שאפיינה אותה לפני מלעהח 1. הדבר בא לידי ביטוי בעימות הקשה של הנשיא וילסון עם הקונגרוס שלא רצה לאשר את הסכם ורסאי. ביטויים נוספים למדיניות הבדלנות: חקיקת חוקי הגירה נוקשים (חוקי ג'ונסון 1924) ואי הצטרפות לחבר הלאומים. לאחר המלחמה שב הממשל הרפובליקני והטיל מכסי מגן על מוצרים מיובאים. להטלת המכס הייתה חשיבות מכרעת בתחום הצריכה היא הביא להקטנת היבוא ולגידול בביקוש למוצרים מקומיים וכתוצאה מכך לגידול משמעותי ביצור המקומי והקיף התעסוקה.
שנות ה20 היו אפוא עשור של ניגודים. המונים הממלאים את בתי הקולנוע משקיעים בבורסה וקנים מכל הבא ליד ונהנים משפע כלכלי מצד אחד וגילויי נייטיביזם (שנאת מיעוטים), רדיפות על רקע גזעני (כנופיית ה קו קלוקס קלאן בדרום ארהב) , חוק היובש, משפט הקופים ופרשת סאקו ואנצטי מצד שני.
ביטויים בולטים לקדמה וחדשנות שפע וצמיחה כלכלית
מאז המציאו האחים רייט את המטוס (1903) התפתחה תעשיית המטוסים במהירות. צרלס לינדנברג חצה לראשונה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת יחיד ואמריקה הריעה לו בהתלהבות במסע הניצחון שערך בניו יורק כעבור שלוש שנים הריעה אמריקה לאמיליה ארהארט הטייסת הראשונה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי.
את האופטימיזם החברתי כלכלי ביטא הנשיא הרפובליקני הובר אשר שיבח את השיטה האמריקאית המבוססת על יוזמה פרטית ועל שיוייון הזדמנויות. הוא טען שרק באמריקה בה הכל מתבסס על אינדבידואליזם בלתי מוגבל ניתן להגיע לגן עדן בו אנשים יהנו מרמת חיים גבוהה ושוב לא ידעו רעב מהו.
עולם השעשועים קרץ לכולם והקולנוע ביטא את הערכים החדשים כוכבי האיגרוף והבייסבול הפכו לאלילי הציבור. תעשיית הסרטים שגשגה ומליוני אמריקאים מילאו את בתי הריאנוע כדי לצפות בגיבוריהם. הוליווד הפכה לחלומם של מיליונים תעשיית הקולנוע נשלטה ברובה ע"י יהודים שהיגרו בצעירותם מרוסיה הצארית.
גיבור אמריקני אחד היה המיליונר הנרי פורד, יצרן המכוניות. סיפורו סימל את התגשמות החלום האמריקאי והיווה הוכחה ליכולת האדם להצליח בזכות יוזמה עצמית וכושר המצאה. מליוני אנשים קנו את מכונית פורד שלו במחיר השווה לכל נפש וטיילו להנאתם בכבישי המדינה. נסיעה באוטומוביל הפכה לספורט לאומי
ארהב הפכה למדינה המובילה בייצור המכוניות שסיפקה מקומות עבודה רבים לתושבי העיר:
המפעל היה אחראי לכל השירותים שהעניקה העיר לתושביה: דיור חינוך בריאות תרבות ובידור. תעשיית הרכב הביאה גם לצמיחת תעשיות לוואי כמו זכוכית גומי וסלילת כבישים.
להגברת הניידות היו השלכות על החברה האמריקאית היא עודדה את צמיחת הפרברים ואיפשרה לאזרח לגור במקום אחד ולעבוד במקום אחר. עתה ניתן היה לבלות בערים הגדולות עד השעות הקטנות של הלילה. ואכן מרכזים עירוניים התמלאו בהמוני אדם שהגיעו מן הפריפריה.
ביטויים בולטים לריאקציה והסתגרות אמריקה לאמריקאים, לצד תמונה זוהרת זו צמחו גם תופעות אחרות שהציגו את פניה הפחות יפות של אמריקה בשנות ה20 גזענות ושנאת אדם.
סיפורו האישי של הנרי פורד היה לדוגמה ולמופת לאזרחי ארהב אך היו בדמותו גם היבטים זוהרים פחות הוא שילם לפועליו שכר הנמוך במחצית משכר המינימום והטיל עליהם אימה לבל יעזו להתלונן הם נאלצו ללחוש את תלונותיהם. פורד היה גזעני ואנטישמי הוא האמין בהימנות הפרוטוקולים של זקני ציון ופירסם מאמרים אנטישמיים בעיתון שבבעלותו.
ב. המשבר הכלכלי הגדול- גורמי המשבר, ביטוי המשבר וניסיונות הממשל הפדראלי להתמודד עם המשבר עד 1932. בקיץ 1929 הכריז הנשיא הובר כי אנחנו קרובים לניצחון סופי של העוני יותר מאי פעם. בקרוב נראה את היום בו ימוגר סופית העוני באומה זו. חודשים ספורים לאחר מכן ב29 באוקטובר 1929 יום שלישי השחור התמוטטה הבורסה בוול סטריט ניו יורק כך החלה תקופת המשבר הכלכלי הגדול שנמשכה למעלה מעשר שנים. המשבר הלאומי שהפך עד מהרה למשבר עולמי ממנו סבלו ארצות רבות ברחבי העולם הביא לקריסת הכלכלה. מדיניות האי התערבות הוכחה כבלתי ישימה. המשבר גרר אחריו גלויים קשים של מצוקה, למרות כל אותם גילויים קשים לא התממוטטה הדמוקרטיה האמריקאית והזעזועים הקשים שהתחוללו במערכות הפיננסיות והחברתיות לא הביא להתפוררות מוסדות הממשל. תהליכים כלכליים שונים אשר התפתחו בשנות ה20 נתפסים ע ידי היסטוריונים כסימנים מוקדמים למשבר שעמד בפתח.
גידול בערך המניות בבורסה ללא כיסוי ראלי: מליוני אמריקאים קנו מחברות שפרסמו מאזנים המצביעים על רווחים מרקיעי שחקים, בינהן ג'נרל מוטורס. המשחק בבורסה הפך למעין תחביב לאומי. בדרך זו ניתן היה לכאורה להרוויח כסף רב בקלות ובמהירות. מכיון שמאזני החברות הצביעו על רווחים עצומים, קיבלו בעלי המניות דיבידנדים (אחוזים מהרווח) גבוהים. הבנקים מצדם הלוו כספים רבים לקניית מניות. הביקוש הגדול העלה עוד ועוד את שערי המניות, אולם בלא כל כיסוי ראלי. כאשר התמוטט שוק המניות הפסידו המשקיעים בן לילה סכומי עתק אצל רובם מדובר בכל חסכונותיהם.
מיעוט השקעות הון בענפים יצרניים : הכלכלה האמריקנית סבלה מחוסר איזון כיוון שהמטרה הייתה להעצים רווחים הרי שבהעדר כדאיות לא התבצעו השקעות הון בענפים חשובים כגןו תעשית הטקסטיל, תעשית מסילות הברזל, כריית מכרות פחם, שהיו נתונות במשבר חמור. במגזרים נחשלים אלו הועסקו מיליוני אמריקנים שלא נטלו כל חלק בחגיגת השגשוג הכלכלי.
פערי הכנסה עצומים: נמצא כי למרות השגשוג לא עלה שכר העובדים בשיעור משמעותי. הממשל הפדרלי אומנם הזרים הון לשוק כדי להגדיל את כוח הקניה אולם ההכנסות התרכזו בעיקרן בידי שכבה קטנה מאוד ועשירה מאוד. בני המעמד הנמוך היו כ40 אחוז מהאוכלוסיה והחזיקו בכ10 אחוז מההון הלאומי. מנגד היוו בני המעמד הגבוה כחמישה אחוזים מהאוכלוסיה, אל ריכזו בידם כ34 אחוז מההון שבידי הציבור.
צמצום היצוא: בשנות ה20 הצטמצם הסחר העולמי עקב הטלת מכסי מגן גבוהים
מדינת אירופה הטילו מכסי מגן כדי להגן על המוצרים המקומיים וארהב עשתה זאת כדי לעודד את החברות התעשייתיות הענקיות. כתוצאה מכך נבלמה תנופת היצוא של ארהב ונמנע ממנה לשווק לאירופה את עודפי היצוא שלה. התוצאה המיידית הייתה ירידה ברווחיות, סגירת מפעלים והפחתת הפעילות הבנקאית. לדוגמא ענף החקלאות. מחירי התוצרת החקלאית אשר זינקו גבוהה במהלך מלעהח 1 גרמו לחקלאים להתפתח
ולהרחיב לאחר המלחמה את שטחי הגידול. לשם כך נטלו הלוואות גדולות ומכבידות מן הבנקים. בניגוד לציפיות, בשנות ה20 צנחו מחירי המוצרים בשם עודפי גידול, והחקלאים נקלעו למצוקה קשה. הטלת מכסי המגן לא הועילה לענף אלא פגעה בו. החקלאות הייתה מבוססת במידה רבה על יצוא, אשר קטן במידה ניכרת כאשר מדינות אירופה הלכו בעקבות ארהב והטילו אף הן מכסי מגן. הכנסות הענף ירדו במידה ניכרת גם בשל העובדה שלמוצרי החקלאות האמריקאית קמו מתחרים חדשים וזולים יותר : בקנדה, אוסטרליה ורוסיה.
עודפי יצור: קצב הייצור של המשק האמריקאי היה גבוהה מיכולת הקניה של האזרחים. מפעלים רבים יצרו ללא הרף וללא פיקוח. אומנם כוח הקניה של האזרחים גדל אך לא באותו קצב. וכך נוצר מצב שהייצור עלה על הביקוש. בשלב מסויים האטו המפעלים את קצב היצור בשל עודפים שהצטברו בשווקים והדבר הוביל לפיטורי עובדים. ההיסטוריונים חלוקים בדעתם לגבי מידת השפעתה של התמוטטות הבורסה על פרוץ
המשבר. יש הסבורים כי ההתמוטטות הייתה בבחינת כדור שלג שהחל מתגלגל וגורף אחריו את המערכת הכלכלית כולה למשבר חמור. חסידי האסכולה טוענים כי קיים מחזור עסקים של שפל וגאות והמשבר הוא בגדר תופעה טבעית החולפת מאליה. הם משתמשים במונח מחזורים המרפאים עצמם שמשמע כי מנגנון הכלכלה המבוסס על היצא וביקוש מווסת עצמו באופן טבעי ואין צורך בהתערבות מבחוץ. גישה זו מגינה על מדיניות אי התערבות של הממשל ואינה תולה בה את האשמה לפרוץ המשבר. לעומתם יש הסבורים כי התמוטטות הבורסה היא רק אחד הגורמים לפרוץ המשבר. לפי גישה זו לפרוץ המשבר קדמו עיוותים בכלכלה האמריקנית , כמו פערי הכנסה עצומים בין עניים ועשירים, מצוקתו הקשה של ענף החקלאות, הצמצום הבולט בהיקף הייצוא האמריקאי ושערו הגבוה של הדולר ביחס למטבעות האירופאים.
חסידי אסכולה זו גורסים כי דברים אינם מתרחשים סתם כך ויש סיבה לכל דבר שקורה. הקלקולים שהתרחשו בכלכלה האמריקנית היו בגדר סימנים מוקדים לעומד לקרות. התערבות נבונה מצד הממשלה עשויה הייתה למנוע את המפולת או לפחות למתנה.
גילויי המשבר: התוצאות היו קשות מנשוא: סגירת מקומות עבודה, פיטורי עובדים, מקרי התאבדות רבים של אנשים שאיבדו את רכושם בן לילה. התמוטטות המערכת הבנקאית עקב היסטריה של אנשים שמשכו את כספם מן הבנקים, חובות גדולים של לקוחות שקיבלו אשראי עצום לרכישת מניות שאינן מסוגלים להחזיר את חובם עקב הירידה החדה השווי המניות שבידם. סגירת בנקים שהביא לצמצום כמות הכסף שבידי הציבור, הקטנה של היצוא וכן הקטנת ההכנסה הלאומית .
המשבר שיבש את חיי היומיום את צורת החשיבה את תחושת הגאווה המסורתית של הציבור האמריקאי הוא הבליט את העוני וחשף אמריקה רעבה . תופעה אופיינית לתקופת השפל היתה פריחתם של משכנות עוני עלובים, פחונים וצריפונים ליד ערים גדולות צמתי דרכים ומסילות ברזל שזכו לכינוי הוברוויל באותן ערים התגוררו בחוסר כל מאות אלפי נוודים ומשפחות. המצוקה השפיעה על כל רובדי האוכלוסיה. גברים נאלצו להתמודד עם תחושת חוסר האונים והמצוקה, נשים עמדו אובדות עצות נוכח רעב ילדיהן, נערים נשרו מבית הספר זקנים איבדו את קצבתם ונפגעו קשה יותר מאשר חלקי האוכלוסיה, קבוצת מיעטוים הידרדרו לאלימות.
היבט פסיכולוגי: תחושת השפלה ועלבון הייתה הסממן הבולט של השפל. מיליוני אמריקאים נותרו מתוסכלים וממורמרים כשיותר מכל העיקה עליהם תחושת ההשפלה וחוסר האונים. הם היו רגילים לגלות יוזמה פרטית גאווה ובטחון, עתה לא ידעו כיצד להתמודד עם המציאות הקשה.
היבט חברתי: הסרטים ההוליוודים שנוצרו בהמהלך שנות המשבר הכלכלי לא הציעו רק בריחה והסחת דעת מהזמנים הקשים אלא גם העבירו מסרים שביטאו את מהות המשבר החברתי שפקד את ארהב. רבים מהם הדגישו את הרעיון הדמוקרטי של חופש הפרט ושיוויון בין בני האדם. הם היו גם ביקורתיים כלפי השיטה שלא הוכיחה את עצמה ועל כך ששלטון החוק והסדר קרסו. למסכים יצאו סרטי גנגסטרים פופולריים כמו אויב העם או הקיסר הקטן בו מופיע אדם הנאבק נואשות בסביבה קשוחה. סרטים אלו רמזו שפוליטיקאים חסרי כשרון ומושחתים שוטרים ובעלי הון אשמים בפשע המאורגן לא פחות מהגנגסטרים. סרטים אלו שחזרו שוב ושוב על המוטיב של פוליטיקאים ציניים ומושחתים המנצלים את הזמנים הקשים לצרכיהם.
היבט פוליטי: השפל השפיע על יחסי הכוחות בין הרפובליקנים והדמוקרטים. בשנות ה20 תמך רוב הציבור האמריקאי ברפובליקנים, אלא שעם פרוץ המשבר, כאשר לא הצליחה ממשלתו של הנשיא הרפובליקני, הובר להתמודד עמו ולמצוא מוצא חיפש הציבור המתוסכל מנהיגות חדשה והעביר את קולו למפלגה הדמוקרטית.
השקפת עולמו הכלכלית חברתית של הובר התבססה על אי מעורבות של הממשל בחיי האזרח. הוא האמין במשק קפיטליסטי הפועל על פי כוחות השוק הקובעים את היצע והביקוש הדאגה לרווחת הפרט אינה מעניינו של הממשל אלא של חברות צדקה וולנטריות. לפיכך נמנע ממדיניות של מתן סעד בקנה מידה נרחב.
עם פרוץ המשבר האמין הובר בשיתוף פעולה מרצון בין הממשל לבין הגורמים הכלכלים וניסה לשכנע את ראשי העסקים הגדולים לשמור על שכר עבודה יציב ולהמשיך ביצור. משלא נענו דרישותיו וכאשר התברר כי מדובר במשבר הכלכלי החריף ביותר שידעה ארהב החל לגלות מעורבות רבה יותר בנעשה . הוא יזם עבודות ציבוריות החליט על קיצוץ במיסים והציע דחיית חובות על חובות המלחמה לא רק לארהב אולם הצעתו נדחתה עקב התנגדות צרפת שציפתה לפיצויים מגרמניה בנוסף עודד הנשיא מדיניות נוחה של אשראי ורכש כמויות גדולות של חיטה וכותנה כדי לשמור על מחיר יציב אולם מכיוון שלא נעשו צעדים לצמצום היצור נותרו מחירי המוצרים נמוכים מאוד. לרבות מתוכניותיו נדרש אישור בקונגרוס אך זה סירבה לתמוך בהצעותיו. תדמיתו של הובר נפגעה קשות עקב פרשת " צבא הבונוס" חיילים אמריקאים ותיקים שלחמו המלהעח 1 ביקשו מהקונגרוס שיקדים את תשלום הבונוס של תקופת שירותם. הקונגרוס סירב להקדים את התשלום וגיבורי המלחמה החליטו להפגין נגד החלטתו המפגינים התמקמו ברחבת הקונגרוס והקימו מאהל. הובר הורה למשטרה לפזרם בכוח ובמהלך הפיזור האלים כמה מהם נהרגו והיוו ביטוי בולט לניכור של הנשיא לבעיות העם. הובר הפך אפוא לקורבנה של מדיניות אי התערבות שכה העריץ. אמריקה הייתה זקוקה כעת לפתרונות נחרצים יותר.
ג. מדיניותו של פ' ד' רוזוולד- המערך החדש (ניו דיל), עקרונות דרכי מימוש, תוצאות והשפעות.
בבחירות שהתקיימו ב1932 התמודד הנשיא הובר הרפובליקני מול רוזוולט המועמד הדמוקרטי על נשיאות ארהב. הובר למרות מאמציו הנרחבים לבלום את השפל איבד את אמון הציבור. רוזוולט הפגין בטחון עצמי ואופטימיות והציע לעם האמריקאי לפתוח דף חדש. לאחר שנבחר ברוב עצום ניגש רוזוולט לטפל במשבר כאשר בפניו עומדות שתי מטרות: 1. החזרת אמון האזרחים במוסדות השלטון ובכלכלה האמריקאית.
2. שינוי בתפישת תפקידי המדינה: עליה להיות מעורבת יותר בכלכלה ובחברה.
רוזוולד לא פעל לפי תוכנית מוכנה מראש . הניו דיל היה אוסף של תקנות וחוקים חלקם אף סתרו זו את זו. הנשיא האמין כי הפתרון יגיע בדרך של ניסוי וטעייה עד שתושג התקדמות בכיוון הרצוי. בנאום ההכתרה שלו הוא אמר: הדבר היחיד ממנו יש לפחד הוא הפחד עצמו. כל מדיניותו כונה להגביר את האמון של הציבור בממשל. המדיניות החדשה נועדה לערוך שינוי יסודי תוך שמירה על עקרונות הכלכלה הקפיטליסטית. המדיניות התבססה על שלושת הR : REFORM רפורמה, RECOVERY שיקום ו RELIEF סעד.
הרפורמה נגעה לשוק הכספים. הדולר נותק מבסיס הזהב וערכו נקבע על כוחות השוק. האפשרות להדפיס כסף שלא על פי כמות הזהב שבידי המדינה גרמה לירידת ערך הדולר אך אפשרה לממשל לממן את פעולותיו.
כל זה נעשה לשם הגדלת כוח הקניה של הציבור. הרפורמה חלה גם על פעילות הבנקים ושוק המניות. הבנקים נסגרו ונפתחו מחדש תחת פיקוח ממשלתי. שיקום המשק האמריקאי נעשה אף הוא תחת פיקוח ממשלתי. חוק השיקום החקלאי נחקק כדי לגרום לחקלאים לצמצם את כמות היבול. לשם כך הזרים הממשל סכומי עתק בכדי לסבסד את החקלאים אשר נאלצו להשמיד את תוצרתם העודפת כדי שהשוק לא יוצף בסחורה זולה. פרוייקט עמק טנסי היה ניסוי ראשוני וחריג של יוזמה ממשלתית המנצלת את המשאבים הטבעיים של אזור נחשל מפתחת אותו מכל ההיבטים בעזרת ידע מדעי המצאות טכנולוגיות וראיה עתידנית. במסגרת המבצע הוחל בחפירות תעלות ניקוז ליבוש הביצות ונבנו בכרים ענקים אשר ספקו חשמל זול למיליוני אנשים. בדרך זו יצרה הממשלה מהפכה כלכלית חברתית הפרוייקט יצר משק בניהול ציבורי שהעסיק מיליונים וגרם לחברות החשמל הפרטיות להוריד מחירים.
במישור התעשייתי נחקק חוק השיקום התעשייתי אשר הטיל פיקוח ממשלתי על בתי חרושת. על המפעלים הוטלו מכסות יצור שאסור היה לעבור אותן (כדי למנוע הצפות בשוק) למניעת עודפי יצור נדרשו המפעלים לפרסם "מסמך עקרונות" בהם נקבע מראש מספר ימי העבודה וגובה השכר לפועלים.
המדיניות בתחום הסעד נועדה להשיג מספר עקרונות:
מטרות
כיצד הושגו
לספק עבודות למיליוני מובטלים והעסקתם בעבודות ציבורתיות.
הקמת רשויות לאומיות לטיפוח מפעלים צבוריים שסיפקו עבודה למיליוני מובטלים: כגון סלילת דרכים, נטיעת יערות, הקמת מפעלי ציבור ועוד. הקמת פעילות תרבותית ענפה בבתי ספר ובאולמות מוזיקה, הצגת תערוכות, שליחת אמנים מובטלים לעיירות וכפרים.
חיזוק כוחם של העובדים מול המעסיקים וארגון מחדש של יחסי העבודה
חקיקת חוק ואגנר 1935-מן החוקים החשובים של הניו דיל. חוק זה חייב את בעלי העסקים לדון עם נציגי העובדים על הסכמי שכר. בזכות זאת היתה הכרה בזכות הפועלים להתארגן באיגוד מקצועי מה שמנע ניצול עובדים. נקבע גן שכר מינימום, הפועל הפך עתה לאדם בעל זכויות שהמעסיק אינו יכול לפגוע בהם
הענקת רווחה סוציאלית לכל עובד במיוחד לאוכלוסיות נזקקות, הרחבת היקף הפעולות לכל רובדי האוכלוסיה.
חוק הביטוח הלאומי שהיווה מהפכה חברתית משמעותית. חויב כל עובד ומעסיק להפריש סכום מסוים לקרן לאומית אשר בבוא העת תשרת את היוצאים לגמלאות.
חוק השיכון הלאומי- קבע מדיניות ממשלתית בדבר הרס משכנות עוני ובנית שיכונים לבעלי הכנסות נמוכות.
התנגדות לניו דיל באה מכיוונים שונים: הציבור האמריקני התקשה לקבל את המצב בו סחורה חקלאית מושמדת בעוד המונים סובלים מרעב. השמאל טען כי הניו דיל מחזק את החזקים- החוואים הגדולים ובעלי העסקים. בעלי העסקים טענו שהוא מגלה נטיות סוציאליסטיות מדי ופוגע ביוזמה העצמית. השמרנים סברו כי הוא פוגע בחוקה עקב ההגבלות המוטלות על היוזמה הפרטית. ההתנגדות הקשה ביותר לניו דיל בא מצדו של בית המשפט העליון. במשך תקופת כהונתו ביטל הרבה פעמים חוקים שנחקקו במסגרת הניו דיל בטענה כי הם נוגדים את החוקה הוא ביטל חוק ההסדר החקלאי שהעניק מענקים והלוואות לאיכרים. וכן בוטל חוק השיקום התעשייתי. לאחר שנבחר בשנית ביקש מהקונגרוס לצרף שופטים חדשים לבית המש
חוקי היובש: כתוצאה מלחץ של ארגוני הנשים במטרה לבער את הנוגע הגורם לשכרות ולעצלות וכן ליצור חברה טובה יותר התקבל בשנת 1919 תיקון 18 לחוקה לפיו נאסר לייצר למכור ולהעביר משקאות אלכהוליים. המטרה הייתה לעקור את השכרות, למנוע את תופעת האלכהוליזם וליצור אמריקה טובה ומוסרית יותר. אולם האיסור הגורף הביא לתופעה הפוכה מן המקווה : האמריקאים לא היו מוכנים לוותר על שתיית האלכהל המשיכו לייצר אותם במחבואים. הנזק מחוק זה היה רב אלפים מצאו עצמם בגדר מפרי חוק.
סאקו וואנצטי: שני אזרחים אמריקאים ממוצא איטלקי בעלי השקפות אנרכיסטיות (אינם מכירים בשלטון) היה למשפט המדובר ביותר בשנות ה 20. השנים נחשדו ברצח קופאי. בית המשפט חרץ את גורלם למוות ללא ראיות ברורות. לאחר ביצוע גזר הדין הסתבר כי היו חפים מפשע. הפרשה הוכיחה כי שנאת המהגרים והזרים בעיקר אלו שבאו מאסיה וממזרח אירופה הייתה מלווה בחשש שמא יביאו אתם המהגרים את הקומוניזם השנוא לאמריקה הטובה והישרה.
החוק לצמצום ההגירה (חוק ג'ונסון) עד לפרוץ מלעהח 1 נהוג היה חופש הגירה עמכט מלא לארהב. לאחר המלחמה התעורר חשש מגל מהגרים שיבוא ממזר אסיה ומארצות אירופה המזרחית והדרומית שסבלו במיוחד מן המלחמה. לפיכך הוגבל מכסת ההגירה השנתית בארצות אלו ל165 אלף איש ההגירה מארצות מערב וצפון אירופה התקבלה בעין יפה ומקנדה וממכסיקו נותרה ללא הגבלה היהודים כפי שנראה בהמשך נפגעו קשות מהמדיניות החדשה שהביא לצמצום חד בהיקף העליה היהודית לארהב באותן שנים.
קו קלוקס קלאן: ארגון גזעני ביותר שידעה החברה האמריקאית מעודה. הארגון נוסד בסוף המאה ה19 והגיע לשיאו בשנות ה20 של המאה ה10 כחמישה מיליוני חברים נטלו בו חלק כשהם לבושים בכותונת לבנות ארוכות וחובשים כובעים מחודדים שבהם חורים לעיניים ערכו הפעילים פרעות כנגד בני מיעטו שונים בינהם שחורים ויהודים.
משפט הקופים: הפרשה שזכתה לכינוי משפט הקופים הייתה מן הביטויים הבולטים לרוח השמרנות שפשטה בארהב. בלחץ חוגים פונדמנטליסטים חוקקה מדינת טנסי חוק האוסר ללמד את תורת האבולוציה של דרויין בבתי ספר ציבורים. חוגים ליברלים שדגלו בחירות האזרח יזמו מהלך שבא להעמיד במבחן את החוק מורה לביולוגיה בשם גרי בקופס העז ללמד בכיתתו את תורת האבולוציה הוא הועמד למשפט על מעשה זה הואשם בהפרת החוק ופוטר ממשרתו שפטו הפך לסמל המאבק בין שוחרי חופש הביטוי ומצדדי תורת דרווין לבין קנאי הדת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
