Dream louder*!*

ככה אפשר להציג אותי.

מקיאה כרונית בתקופות.

ואני חושבת שזו הדרך הכי עלובה להרזות. כי בשביל להרזות צריך לעבוד באמת ובקביעות כדי לשמור עח הרזון הזה. וזה סתם קיצור דרך

 מיה מלווה אותי כבר שנים. בתקופות של כמה חודשים.. אני מרזה עשר קילו מעלה חמש.. מתחילה שוב.. מעלה עשר.. זה לא קבוע. זה מבלבל ו כניס אותי לדכאונות. אני הפתאטית של הפתאטיות כשאני מקיאה. אני מודעת לזה ובכל זאת זה קורץ לי. תחושת הריקנית הממכרת הזאת! אוף.

אני כל כך אוהבת להרגיש קלילה אחרי זה. 

אבל זה מלווה בטינופת טהורה. תחושת גועל עצמי.

אנה לעומת זאת, בשבוע שהייתי אנה בכל חיי, מעניקה תחושת קלילות מתמדת. אז אולי אני אהיה קצתאנה? רק קצת .. בשקט...

אני אגיד היום להתראות למיה. ניפגש עוד ממש כמה דקות מעל האסלה.. ונפרד. 

ואני אקח בידי את אנה. היא תשמור איתי את הסוד הזה.

אני גם בתקופה שאין לי תאבון.. זה יהיה קל...

עוד שבועיים!!! אני אצליח להוריד חמש קילו !!

אני חייבת.. זה המסע לפולין...