one man's trash is another man's come up

זהו סיפור על ילד שבנה ממילותיו

ארמון מפואר אך חסר תוכן ועומק.

ארמון כזה היה נוצץ מבחוץ אך מבפנים

ריקני ושחור.

הילד היה דברן גדול.

היה מסוגל להילחם מול החזק בכיתה -

שרירי הגוף אל מול הפה החמקמק,

ותופתעו לגלות שלרוב ניצח הפה.

בימים שבהם הפה אינו הנחיל תבוסה לאחר,

הילד בעל הפה החמקמק הרגיש חסר כל -

כי אותו הארמון שהילד בנה היה בעל יסודות רעועים

שלא הצליחו להגן עליו בעת שנפל.

כאשר הילד התבגר, הבין מדוע הארמון המפואר כלפי חוץ

אינו מפואר כלפי פנים באותה מידה.

הילד גילה כי ארמונו הענק היה מבוסס על מילים

ולא על מעשים, והרי זה הגיוני -

מעשים מפוארים יותר ממילים.

כיום ילד המילים הוא נער המעשים הדגול ביותר -

ארמונו כבר לא נוצץ והוא נעול לקהל הרחב.

אך אם מישהו מצליח להגניב מבט לתוכנו

מתגלה ארמון מפואר שנבנה צעד צעד, לבנה לבנה.

איתן ויציב.