היום אני וחברה שלי ויתרנו על שיעור ערבית ושישבנו על הדשא בבצפר דיברנו מלא זמן ותמיד שאני מדברת איתה אנחנו מגיעות למסקנות מוזרות כאלה אבל מזה נכונות
אז.. הבנו שאנשים צריכים לצאת מבהבועה שהם חיים בה ולהבין שאם אתה מוחק מישו מהחיים שלך אתה תבין אחרי שבוע חודש שנה שנתיים שאתה מתגעגע אליו וכמה הוא חסר לך ואתה לא תשים תאגו שלך בצד ותלך ותגיד לו את זה ואחרי שאתה כבר עומד להתפוצץ והולך להגיד לו את זה
אתה תבין שזה מאוחר מידי ושבנאדם הזה המשיך הלאה.
כי בתכלס אתה לא חושב לפני שאתה פוגע במישו אם אכפת לך ממנו או לא ורק שפוגעים בך אתה מבין את זה ואיזה אכזרי וכואב זה
אז זו הייתה שיחה מצחיקה מאוד כמה שהיא לא נשמעת ככה אבל עצוב שזה נכון
כינוי:
dana y
בבלוג זה
בכל הבלוגים
