ביום כיפור הייתי עם החברה הכי טובה שלי בכיכר ביישוב שליד איפה שאנחנו גרות והיינו שם כל הלילה והיה לנו קטע עם עוד שני בנים שכל הזמן באו ודיברו איתנו, והיה ממש כיף באותו בלילה.
ובזכות החברה שלי הגעתי למסקנה באותו הלילה קצת באיחור אבל הבנתי תא זה בסוף שיש יותר מידי בנים בשביל שאני ישאר עם החבר שהיה לי כי למרות שהוא כן מתחרט על מה שקרה זה לא מפצה על מה שהיה ואני יותר מידי יפה בשביל לחכות לו (כן עפתי על עצמי אבל מותר לי )
ואני עוד יכתוב עליו והרבה אבל אני מקווה שאני לא יחזור אליו..
אז צמתי וזה היה ממש קל, קל מידי. ובדר"כ צמים בשביל להצטער כאילו להביע צער וזה אז הייתה לי שיחה עם חברה שלי וזה הלך ככה:
ד' : את צמה?
אני : כן נראה לי את ?
ד' : כן.
אני : למה את צמה ?
ד' : בשביל להגיד סליחה
אני : למי ?
ד' : לה'
אני : למה ?
ד' : כי אני קיימת..
אני : על זה הוא צריך להצטער
אתמול בערב אמא שלי החליטה שבא לא לטוס לאינשהו ובגלל שהיא עובדת בחברת תעופה זה ממש נוח אז אולי אני טסה להונג קונג למרות שלפני פחות מחצי שנה טסתי לברלין ואמא שלי טסה לפני שלוש חודשים לסין אז בא לה שוב. למרות שזה נשמע ממש מוזר לא בא לי לטוס אבל מי אני שיתלונן.. :P
כינוי:
dana y
בבלוג זה
בכל הבלוגים
