It's All Fine

אז אחרי התקופה הארוכה והמאוד מאוד מסובכת שהייתי לי אני יכולה באמת להודות שאני בסדר עם זה שאני וא' לא נהיה ביחד, כן היינו פעם ביחד כמעט חזרנו אבל לא רק אני הייתי בתמונה אלא גם ש' ושהייתה לו בחירה הוא בחר בה ולא בי, למרות שהם עוד לא ביחד בכלל (חחחחחחחחח).

אבל אני יכולה להתרגל לזה שהם יהיו ביחד. שנ' אמרה לי היום שיש לי אחלה פוקר פייס כלומר, אם אני הכי עצובה ומתוסכלת בעולם ממש על סף דמעות אני מסוגלת לחייך ולשכנע את כולם שעובר עליי היום הכי טוב בחיים, והיה לי ככה היום על ש' וא', ועם הזמן אני כבר לא אצטרך פוקר פייס אני פשוט באמת אהיה כזאת.

נחמד לחשוב שאני לא הפסדתי כלום (או שכן) וש' עוד תבין שכמה שהוא מדבר יפה, ויכול לגרום לכל אחת להיות מאוהבת בו, יש לו עוד צד והוא מאוד מגעיל. והחלק הדפוק שאני הייתי מוכנה להיות איתו ועדיין אהבתי אותו אפילו אחרי שראיתי את החלק הזה.

אבל כמו שאמר המורה שאני הכי הכי אוהבת בעולם "מסכנה ש' " ואני הרווחתי (;

אני כל כך עייפה ! לחזור כל יום הביתה ב10 בערב ולקום ב6 וחצי כי אין לך כוח לארגן דברים לפני שאת הולכת לישון. זה סיוט..
אבל בקרוב זה כבר לא יהיה ככה, ונשתדל לחזור לשגרה.

המורה שלי למגמה (טכ"ם כאילו מחשבים) מכריח אותי ללכת מחר למגמה אז בגלל שאני מסיימת ללמוד ב 5 אולי אני לא ילך לסבתא שלי כי אין מי שיקח אותי ואמא שלי לא מסכימה לי לנסוע באוטובוס עד לתל אביב, אני מבינה למה היא מפחדת, אבל הגיע הזמן כבר שתשחרר קצת את הרצועה.

וגם אולי אני יסע עם בנדוד שלי כי אני והוא מסיימים ללמוד בערך באותה שעה למרות שאנחנו לא לומדים באותם תיכונים אנחנו באותו הגיל, וגם גרים די קרוב אחד לשני אז זה נחמד

אתמול הייתה ההלוויה של סבא שלי וכל הבנים והנכדים ישבו בבית של סבתא, מארגנים דברים ומסדרים.

מידי פעם שלחו אותנו לשוק לקנות דברים שצריך, עד שהגיעה השעה 2 וסבא נכנס לרחוב בתוך אמבולנס (סוג של) עטוף בטלית.

הרב פתח את הדלתות והקריא תפילה ורואים את סבא שלי או ליתר דיוק בובה שעטופה בבד ושוכבת ולא זזה, זה היה הדבר הכי הזוי שחשבתי שאני יצטרך להכיר כל כך מהר ובטח שלא עם סבא שלי

מגיעים לבית קברות וחברים של אבא שלי מגיעים, שהכירו את סבא, או רק בשביל לתמוך באבא שלי.

חיכינו ליד הדלת שבה שמים את הגופות (זה כל כך מוזר לכתוב את זה) ואני אמא שלי ואחי רצינו להכנס להפרד ממנו, בא הרב והכניס אותנו ביחד עם אבא שלי ודוד שלו והרב אוטומטית בא מוריד את הטלית מהראש ובא לחשוף את הראש הדוד עצר אותו מהר ואמר שאנחנו לא צריכים לראות את זה, אח שלי אמר לסבא כמה מילים ואני לא ידעתי מה להגיד, לא חשבתי על זה אפילו ויצאנו מהחדר, שאני ואחי לא מפסיקים לבכות

ואז הרבה לקח את האלונקה ושם אותה באמצע האולם וקרא לכולם לבוא היו שם כל כך הרבה אנשים, הרבה יותר ממה שחשבתי שיהיו.

הבן הבכור של סבא שלי דיבר ואז אבא שלי הקריא את מה שדודה שלי כתבה, אח שלי סיפר לי אחרי כל זה שאבא הקריא רק בשביל להראות לנו שזה אפשרי בלי לבכות אבל אחרי שניה הוא בכה, והנכד הראשון גם כתב והנכד השני ואח של סבתא שלי וכל הנכדים ואח שלו הרימו את האלונקה והלכנו למקום הקבורה.

שזה לא מה שחושבים או לפחות מה שאני חשבתי, כן זה בור אבל זה לא בדיוק ככה, זה מין קופסא בלי מכסה מבטון שנמצאת בתוך האדמה והגופפה מונחת על הבטון לא בתוך אדמה.

רב אחד נכנס לתוך הבור ולאט לאט לכניסו את סבא שלי לשם שהוא מונח וסבתא בוכה ודודה גם. על הגופה הניחו משטחים שמבדילים מבין הגופה לחול וכל אחד שהיה שם מילא את החול בקבר.

כל הבני דודים שתמיד חשבת שהם כל כך חזקים בוכים ולא מסוגלים לתפקד ואת מבינה שזה באמת קורה החיים ממשיכים וסבא שלי לא ממשיך איתם,

אז עכשיו אני בסדר ואחרי שעה מהלוויה שהיינו בבית של סבתא חזרנו לצחוק וסבתא שלי נראתה יותר טוב אבל ברגע שכולם ילכו היא תחזור לאיך שהיא הייתה, לפחות אבא ודוד שלי נשארו להיות איתה, כי צריך לשבת שבעה.

אז אני חוזרת לשם היום ודי הסתבכתי כי ביום חמישי יש לי מבחן מעבר ל5 יחידות, ומתי אני יכולה ללמוד בדיוק?!

אתמול היו לי שעות חלון והייתי עם עוד כמה חברות בחדר מוזיקה שא' וש' ועוד כמה ילדים ניגנו שם וא' מנגן בתופים שזה ממש מגניב והייתי בטוחה שכבר אני בסדר עם זה שאנחנו ידידם וזהו ושכבר עבר לי ממנו אבל אני באמת חושבת שאני אוהבת אותו וזה משגע אותי אני רוצה שזה יפסיק כבר וזה פשוט לא עובר לי

ואני ועוד אחת סתם היינו כזה בתופים וישבתי לידה ואז הוא בא לנגן וכל החזרה אני והוא רק עושים צחוק והוא נותן לי מכות על הרגל עם המקל, ושהיינו בדשא נשענו על העץ ואז הוא תפס לי את המקום ובסוף הוא אמר לי לשים עליו את הראש, אבל הוא ככה עם כולם (נראה לי) וזה שהוא אהב אותי ושהיינו ביחד שנה שעברה  לא אומר כלום עוד כי אפילו הוא אמר שאנחנו ידידים וזהו אבל חיבוק ממנו זה הכל בשבילי כי זה שונה כזה, ואני די בטוחה שאני מכורה לבושם שלו - אופ למה אני לא יכולה לשנא אותו וזהו !!

זוג שהיו ביחד בחיים לא יכולים לחזור להיות ידידים ואם הם חוזרים תמיד צד אחד נפגע ואם אתם חושבים שזה כן אפשרי אז הצד השני נפגע ואתה פשוט לא מודע לזה

למה אנחנו ידידים? למה אנחנו הולכים מכות בצחוק כזה? למה הוא נחמד אלי? למה הוא מתייחס אליי? אם הוא אוהב אותה ולא אותי - נראה לי.

כתבתי את הפוסט הזה לפני יומיים אבל לא ידעתי אם לפרסם את זה או לא (אפשר להבין מה קרה בסוף)

אתמול בלילה אמא שלי העירה אותי בשלוש וחצי בערך וסיפרה לי שסבא שלי שהיה בטיפול נמרץ, ובבתי חולים כבר תקופה ארוכה נפטר, אז לא ממש אומרים לך איך להגיב לזה חוץ מלבכות הרבה והמון אנשים אומרים לך כל הזמן "תנחומים ויהיה טוב" וכאלה ודווקא  שאתה אומר את זה כל הזמן לאנשים שאיבדו איש קרוב אליהם  אתה בעצמך לא יודע מה לענות להם 
 

סופסוף אנחנו לא מדברים בבית על שני בני הדודים שכמעט נכנסו לעזה והילדים של החברים שכל כך חשובים, הם כמו אחים שלי כי המלחמה נגמרה בערך.
והתחיל גשם, תקופה ארוכה שלא מפסיק לרדת גשם
למרות ש10 דקות לפני שהייתי אמורה ללכת לשיעור טניס התחיל מבול, זה כיף במובן מסויים, אני אוהבת גשם אני ממש מכורה לחורף
זה תירוץ ללבוש לאח שלי את כל הקפוצונים בלי שהוא יגיד לי כלום.

שהחתולה שלך לא מפסיקה ליילל במשך 20 דקות, שאני לא כל כך אוהבת אותה, אבל החדר שלך עדיין חשוך יחסית לבוקר ואת לוקחת את הטלפון ואת קולטת שהשעה 8 בבוקר וזה נראה כאילו 5 לפנות בוקר הכי כיף לשאר במיטה ולשמוע מוזיקה בטלפוןן, אני יכולה להיות ככה שעות.

אז התחיל הסופ"ש רק חבל שאני צריכה ללמוד למבחן במתמטיקה כי אני חייבת לעלות ל5 יחידות, לי לא אכפת אבל זה אמא ואבא..

באמת שאחד הדברים הכי כייפים בישרא זה לעשות קו חוצה

בTO DO  ולהבין שהתקדמת במשו מאז שפתחת את הבלוג

ורציתי לספר שמאז שפתחתי את הבלוג השלמתי עם העובדה 

שכרגע אני וא' לא נהיה ביחד, אני כבר לא מאחרת לשיעורים 

אני ואמא שלי כבר לא רבות על בסיס קבוע ועוד דברים 

אבל זה היה ההכי חשוב (;