אני לא שמנה, גם לא מלאה. לא מכוערת, ההיפך הגמור. אבל לא שלמה עם גופי. ההרגשה שמופיעה כשאני מביטה בגופי במראה לא מספקת אותי כלל. ההיפך, מרגישה מכוערת. רוצה להיות רזה.
קשה לרזות עם החגים.
בעצם, זה סתם תירוץ. קשה לרזות נקודה. כל ביס מיותר גורם לי להרגיש אשמה. הרי אני יכולה להתקיים גם בלי השוקולדים המיותרים שאני אוכלת משיעמום, בלי הטוסט באחת עשרה בלילה, בלי קולה ליד הארוחה. יודעת ומבינה כל זאת, אך מול האוכל אני חלשה. אוכלת גם כאשר כבר שבעה. רק רוצה להיות רזה.
קשה לשנות הרגלי אכילה. שלא לדבר על פעילות גופנית - מי כמוני, עצלנית? הכי כיף לרבוץ על הספה בחוסר מעש, אני מודה.
ראש השנה - שלושה ימים של ארוחות סביב השעון. מה עושים? איך מסרבים לכל האכול הנהדר והטעים? השתדלתי לשתות פחות שתייה מוגזת ועתירת סוכר. השתדלתי לאכול מעט מכל דבר.
באחת הארוחות אמא של בעלי זרקה לי תוך כדי צחקוק "מעניין איך תיראי בהיריון, בטח קטנה ועגלגלה". חה, מצחיק מאוד. ואני כמובן חייכתי חיוך חינני ומיהרתי להעלם מטווח ראייתה. אך ליבי נשרף וקיבתי התהפכה - מה, אני נראית כל כך שמנה?
שנה טובה, ומרזה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
