למרות שהבטחתי הפוסט הבא ייכתב ע"י אורית ,לא התאפקתי וכותב לכם עדכון קטן.
עד היום דאגתי לא להימנע מכל תופעות הלוואי המלות את הטיפולים,חום ,בחילות .................ווו התופעה היחידה שפסחה עליי הייתה נשירת השער. כבר בתחילת הטיפולים היה ברור לי שזה יהיה חלק מהתופעות ואפילו בצורה מוזרה חיכיתי שיגיע .
למי שמכיר אותי יודע שעד לפני חצי שנה הייתי עם קוקו ארוך שסירבתי להיפרד ממנו ושהגעתי לאילן הספר שלי הוא לא חיכה שנייה וישר קצץ לי אותו (במשך השנים על אותו כיסא התחרטתי כבר מספר פעמים) וכך עברתי לתספורת חצי קצרה.
אתמול בבוקר התעוררתי והעברתי יד בשער (כנראה תנועה שסיגלתי לי במשך השנים) ולא האמנתי כמות שער גדולה נשארה לי ביד,ישר הראיתי לאורית ולמרות שאמרו לי שהנשירה תהיה חלקית החלטתי לא לחכות ולחזור לימי קציני ים בעכו לאבן הקרחות (למי שמכיר).
הילדים ואורית יצאו לעבודה ובית הספר שקשת מזהירה אותי לפני שאני לא עושה קרחת,מייד לאחר יציאתם הטענתי את מכונת התספורת שיש לנו בבית והתקשרתי לאיריס שנחתה אצלי תוך דקות ולא מבינה איך אני נופל עלייה עם הקרחת הזאת.
למי לא מכיר את איריס היא בת דודתי ,אך מעבר לזאת היא כמו אחות,חברה ולשמחתי גם שכנה ולמרות שמנסה לא להראות לי את זה אני יודע שלקחה את המחלה שלי בצורה קשה ובגלל זה קצת כיף לי "להציק " לה עם בדיחות שחורות וחוויות מתקנות.
בקיצור לאחר עבודה של חצי שעה (4 ידיים שמאליות) נשארתי ללא שער ועם הרגשה מדהימה בראש, לאחר מקלחת קצרה התלבשתי ואז הסתכלתי במראה (קצת הבהלתי את עצמי – אשכרה יובל המבולבל) ויצאתי החוצה עם הרגשה מדהימה ששלומי אחי שעשה קרחת הגדיר תחושה של רעננות.
היה כיף לראות את התגובות של הילדים ואורית ,קשת כל היום מלטפת ומנשקת לי את הקרחת ממש אחלה.
סתם הערה למי שאחראי על הנושא איפשהו, אם כבר יש נשירה למה רק מהקרקפת אפשר גם במקומות אחרים כמו אף ,אוזניים....סתם לא פייר.
אז זהו סוף שבוע נעים , מצרף תמונות של לפני לפניי, לפני ואחרי.
שבוע לאחר השחרור מבית החולים ההרגשה הפיסית השתפרה (למעט קצת בחילות )ולשמחתי גם התוצאות של הבדיקות מראות שיפור ושהגוף מגיב טוב לטיפול.לראות את הפרצוף של אורית שהרופאה אומרת את זה ומראה את התשובות היה שווה יותר מהכול.
אתמול והיום היום כהרגלי בשבועות האחרונים הגעתי לעוד טיפול עם מצב רוח טוב ובנסיעות גם עם בועז אתמול וגם עם אורית היום אמרתי בחצי הומור אבל זה גם נכון שמאז שהתגלתה אצלי המחלה המון אנשים שאני בקשר יומיומי לא מפסיקים לסמס להתקשר והבונוס זה אנשים שכבר שנים לא הייתי בקשר איתם מתקשרים כאילו אתמול ניתקנו את הטלפון ומדברים ממש בכיף. זה קצת מבאס שזה קורה בעקבות המחלה אבל אפשר גם למצוא במחלה הזאת את הדברים הטובים וזה אחד מהם. רוב האנשים רוצים שאני יעדכן את הבלוג קצת יותר מהר ממה שאני עושה כי ככה הם מעודכנים ,כמות הכניסות לבלוג פשוט מפתיע אותי עם מאות כניסות גם של אנשים שאני לא מכיר ושולחים לי תגובות ישירות אליי (קצת חבל) מבלי לשתף את כולם אז אני כותב היום וגם מקבל המון חיזוקים מכולכם.
מחכה לי שבוע של הפוגה מטיפולים בבית החולים והטיפולים יהיו בבית בו גם פתחתי את המשרד החדש.
זה מדהים לראות את יכולת ההקשבה של הילדים גם שאנו חושבים שהם לא מבינים או לא מקשיבים ,איתי לפני יומיים תפס אותי לשיחה ושאל אותי שאלות לגבי המחלה ועל זה שגילו אותה אצלי בשלב מאוד מתקדם וזאת הוא שומע אותי ואת אורית מדברים בנינו וגם עם אנשים אחרים,אמרתי לו שזה נכון ואז הוא אמר לי שהייתה להם הרצאה על הסרטן בבית הספר ובדרך כלל כאשר מגלים את המחלה בשלב מאוחר אז סיכויי ההחלמה קלושים וזה מאוד מטריד אותו. אחת ההחלטות שלקחנו אני ואורית מהתחלה זה לא להסתיר דבר מהילדים וכמובן שהסברתי לו על המחלה שלי קצת יותר וכמובן היום היה מאוד כיף לספר לו על התשובות מהבדיקות וגם שמהיום אני יעדכן אותו יותר מהתשובות שאני מקבל.
אני יודע שהדרך להחלמה עדיין ארוכה אבל בנתיים עם כל הקשיים המצב רוח עדיין גבוה ואיתי נתן לי את המחמאה הכי טובה "אבא אני גאה בך על הדרך שאתה מתמודד עם המחלה" אז לפני שהדבש נשפך אני מסיים להיום.
את הבלוג הבא אורית ביקשה לכתוב לכן נמתין לה
החלטתי לסיים עם שיר שאני והילדים אוהבים לשיר ביחד ברכב בנסיעות אז תיהנו גם אתם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
