אף אחד לא חשב שהיא בעצם נשרפת מבפנים

בונז'ור (הפעם שלום בצרפתית)

אני רוצה להקפיא את הבלוג בגלל חוסר ענקי בקוראים- תודה על התגובות אתן יכולות לנסות למנוע את זה בכך שתביאו קוראים חדשים- וכן דיקה אני באמת בת 11.....

סורי שזה קצר שוב,זה פשוט בא והולך, ויש לי רק 2 קוראות אז.......

הפרק:

חשבנו שהיא ערה עכשיו, אבל לא, במחצית הדרך מקצה אחד של החדר לקצה השני שבו קליסה הייתה, שמענו אותה צורחת צרחה כ"כ חזקה שנפלתי. זה כאב לי כ"כ לראות אותה סובלת.

ריק הקים אותי, "תודה" אמרתי לו מיד, הוא הציל אותי שוב מפגיעה חזקה בראש, כי עדיין לא נפלתי לגמרי.

הוא עשה זאת שוב-ושוב-ושוב בכל הזמן שהיינו ביחד. תמיד קרה משהו.

חשוב שאשמור על ראש צלול.

כצפוי, ריק קרא את מה שהיה לי בראש וחייך לעברי חיוך עקום.

רציתי למות... ככה אף אחד לא יקבל את זה.

לא הטובים ולא הרעים. למה לא הטובים? זה רב עוצמה גדולה מידי... הם יוכלו לאבד שליטה על זה.

הרעים יכולים לגנוב את זה.

קליסה נרגעה מהסיוט שככל-הנראה היה לה, וחזרה לישון בצורה רגועה.

ריק הרגיש בעייפותי ואמר לי ללכת לישון.

אז הלכנו ל"פינת השינה" שהם אירגנו לנו, אם אפשר לקרוא לזה ככה...

מה הקטע שלהם? חשבתי בזמן שהתקרבתי ל"מיטה".

למה הם כ"כ רוצים את זה ואותי?

לא היה להם מושג שהם השיגו את שתי הציפורים שרצו במכה אחת...

נראה היה שהם תיכננו את החטיפה שלנו המון זמן, כי הכל היה מתוקתק ומתוכנן, ובלי טעויות. אפילו לא הפשוטה ביותר.

הם השיגו יותר משביקשו, כי הם לא ידעו.

עוד לא הגענו אל השלב המתיש והמציק של החקירות, זה הדבר היחדיד שכרגע הודיתי עליו.

אבל- היו הביקורים שלהם בחדר הזה שלנו.

הם 8 פעמים ביממה, כל שלוש שעות.

אז שמונה פעמים ביממה העמדנו פני ישנים או מעולפים.

לרוב הם האמינו, אבל היו פעמים שלא, בעיקר קיווינו שבסוף אחד הביקורים האלה הם ישכחו לנעול את הדלת, או יאמרו משהו שיחשוף קצת יותר.

על כל זה חשבתי כשהתעוררתי, שינה רצופה-אבל מלאה בסיוטים מחרידים.

ריק ניגש אליי בזמן שהוא אומר שהם היו פה, והם אמרו משהו על בדיקות... לבדוק מה ה"מצב" שלנו.

אוי לא

"אבל..." ניסיתי לומר משפט- אבל יצאה לי רק מילה.פחדתי מזה.

"כן-זה אומר שהם יגלו את..." הוא גם פחד מזה, ראיתי זאת בעיניו, והרגשתי זאת כי היינו מחוברים.