אף אחד לא חשב שהיא בעצם נשרפת מבפנים

אז אחרי חופשה קצרה בשביל שמחסום הכתיבה שלי ייפתר, אז חזרתי :)

הפרק נכתב באמצע שיעור תנ"ך ושיעור כישורי חיים, הכל מרדים בבצפר שלי............

אזזזזז-פרק????

הפרק-

פתאום הוא נכנס-לא שמענו אותו, הוא פשוט לקח אותי ואת ריק.

"הממממ.. נראה לי שעדיף לשאול אתכם יחד...אז שבו בבקשה", הייתה שם ספה זוגית אדומה כדם.

נצמדתי חזק יותר אל ריק.

"אז את מפחדת?" הוא התקדם לעברי.

"את מוכנה לומר ממה?" שאל אותי בקול מסוקרן.

"אני רוצה לעזור לך...."הוא ניסה קול מפתה מזויף לגמרי-כאילו שאאמין לו.

"אתה רוצה להרוג אנשים-אני יודעת איפה מה שאתה צריך-איך אתה צריך לעשות את זה-הכל-אבל-אני לא רוצה לעזור לך" הוא גיחך.

"וזה למה?"שאל בקול עצבני.

"יש לך מניעים אנוכיים ומגעילים, לא אכפת לך מאף אחד, אתה פשוט רוצה להיות ה-איש, ואני לא רוצה לאפשר את זה" אמרתי בקול רגוע ומשכתי בכתפי.

"טוב נו-שלחו אותם לבניין שהכנתי בשבילם" הוא אמר בקול מלגלג.

"הם לא יועילו לי אם היא"-הוא הצביע עליי-"לא תדבר".

"בטח-בטח"מלמלו אנשים שכרכרו מסביב.

"תזכרו-הבדיקות בעוד קצת פחות מחודש" הוא אמר בקול מתקתק.

10 אנשים בערך ליוו אותנו למקום הזה שהו דיבר עליו.

קליסה הייתה שם והיא נראתה מודאגת מאוד, לא היה קשה לנחש למה.

'היא לא מבינה מה קורה כאן-הם יכולים לפגוע בה כדי לפתות אותי לדבר' שלחתי לריק מחשבה טלפתית.

'את צודקת' ריק שלח לי תשובה טלפתית. אם פנים מודאגות.

נכנסנו לחדר שלנו, ומצאתי פתק קטן מודבק על הארון.עם חריזה גרועה (לפרוטוקול-אני לא כותבת שירים גרועים, פשוט כאן הייתי צריכה אחד גרוע....).

"בואי אליי

אני לא נושך

אני רוצה רק לרכך

ולשבור ולשבור ורק להרוס

או זו לפחות המטרה

אם תתקשרי

אחותך תחיה

אם לא

היא יכולה למות

זאת רק עסקה

א-א-א-א-א

אין שום חובה אה

זאת לא בעיה"

מה שבטוח- אין לא כישרון בחריזה...

הפתק הזה הפחיד אותי עד מוות, ריק יצא אבל לא חזר.

"ריק!" קראתי לו-אבל הוא לא ענה.

יצאתי למסדרון, ומצאתי אותו ליד קליסה שבדיוק התעלפה והייתה על הרצפה.

"מה קרה לה?!"כמעט והתעלפתי בעצמי.

"הוא" ריק ענה לי בזמן שהוא מנסה לטפל בקליסה.

בזווית עיני, ראיתי פתק ליד הטלפון התלוי על הקיר.כמעט טסתי לשם.

"אז את מתקשרת?" הוא פשוט מגעיל חשבתי לעצמי.

הרמתי את הטלפון, וצרחתי לתוכו "מחר-3 בצהריים-תציל אותה"

פתאום-הגיעה איזו מישהי ונתנה לקליסה משקה כחלחל ולי פתק.

"מה זה?" שאלתי אותה.

"ממנו" היא אמרה בקול רגוע והחלה לצאת.

נתתי את הפתק לריק והוא הקריא: "מחר ב-10?"

הרמתי את הטלפון שזרקתי מקודם על הרצפה ואמרתי לו- "זה לא שיש לי משהו טוב יותר לעשות- נכון?"

רצתי לשירותים והקאתי.

לא בגלל הגועל.

הרגשתי בעיטה קטנה בבטן.