אף אחד לא חשב שהיא בעצם נשרפת מבפנים

אוליב (סיפור קצר)

אני יודעת שאני בוכה.

לא אכפת לי.

זה פוגע.

אני לא רוצה להיות כאן.

מי הם חושבים שהם.

אני יתחיל מההתחלה.

אני אוליב- ילדה שלא נראית ממש יפה, לא הכי חברותית אבל שאת חברה שלי אני אתייחס אלייך מדהים.

אנשים תמיד ממהרים להסיק עליי מסקנות, יש לי ציונים די טובים.

אני אוהבת לצייר ולכתוב, קצת לשיר כי אני לא ממש יודעת לשיר-אבל התקבלתי למקהלת בצפר אז אני די טובה......

אני גם רוקדת כל מיני סגנונות. אני אוהבת לקרוא.

אני מתה על סוסים וממש טובה במחשבים :) .

אני לא מקובלת-יותר נכון, אני בתחתית הסולם...

כולם נעשו מגעילים אליי ואני פשוט פיתחתי מנגנון הגנה עצמית כלפי כל אחד ואחד, זה למה אני לא ממש חברותית.

אני לא יודעת מה עשיתי שהתחילו להתייחס אליי ככה-אבל זאת המציאות מגיל 7 בערך.

אני בת 11 וחצי.

יש המון ילדים בכתה שלי שפשוט מתייחסים אליי כשק אגרוף. סתם מגעילים.

אני נבלעת במחשב ובספרים.

מרוב שעמום האנגלית שלי כ"כ טובה שאני קוראת ספרים לדוברי אנגלית.

מה קרה? אנשים פשוט לא חושבים לפעמים מה הם אומרים, או שלא אכפת להם.

שיחקנו מחניים. שיעור ספורט רגיל. יום רגיל.

ילדה אחת, זרקה את הכדור לעברי.

כולם צרחו לי לתפוס. אני טובה בהתחמקות ובזריקה אבל לא ממש טובה בתפיסה.

ניסיתי כי ידעתי שאחר-כך הם יציקו לי.

ולא הצלחתי.

מישהי מהקבוצה התחילה לצרוח עליי "איך לא תפסת את זה?! זאת הייתה הזריקה הכי קלה שבעולם!"

באותו רגע פשוט רציתי לתת לה סטירה ולומר לה בפרצוף שעם כל הכבוד- אני יותר טובה ממנה במשחק.ושתסתום את הפה היותר מידי מטונף שלה.

ורק כשהלכתי משם היא נזכרה ללכת אחרי ולומר סליחה מזויפת.

מותק- כולנו יודעים שאמרו לך שזה בגללך. את לא ממש מצליחה לעבוד על מישהו.

המשך יבוא

-

לגבי הסיפור של מרליה וריק- אני ממש מצטערת שאני לא ממשיכה את פרק 7 אבל אני תקועה לגמרי.

יש לי רעיונות לגבי הרבה דברים אחרים שממש לא קשורים לסיפור.

אני גם פירסמתי פוסט דמויות- ואף אחד לא מגיב.

אתם לא ממש קוראים את הבלוג הזה.

ולדיקה- להגיב אצל אחרים או לכם- המערכת לא נותנת לי.

ודיברתי עם ישרא-בלוג והם עדיין מנסים לפתור את זה.

אז אני מנסה לכתוב לכם אבל אני נתקעת כל הזמן.

ונמאס לי להכין עבודות בחימר! זה יצא נוראי!

חימר לבן על חימר אדום ניראה מגעיל-אל תנסו את זה!

-נשרפת מבפנים-