אף אחד לא חשב שהיא בעצם נשרפת מבפנים

הפעם-וזה ממש מיוחד!

פרק כפול ואולי משולש!!!

אני עשיתי את זה ממש ארוך, ואני ממש רוצה קבועים ומנויים במייל, אין לי קוראים בכלל!

אני לא יכולה כל הזמן לעדכן אתכם כי אני מכינה שיעורים ועבודות כל הזמן ויש לי חוג, ואני גם התחלתי ללמוד לנגן על גיטרה, ואני חייבת להתאמן לפחות רבע שעה ביום. אני משקיעה ומנסה להביא את ההכי טוב רק בשבילכם ואני כל הזמן הולכת עם פנקס קטן בכיס או בתיק או רושמת בפלאפון שלי רעיונות שיהיו בסיפור, או נשארת עד מאוחר וכותבת את הפרקים!

בשביל עבודה כזאת קשה אני חושבת להקפיא את הבלוג, לא לסגור אלא להקפיא ולכתוב רק כשמזדמן לי. וזה עצוב לי שאני לא מקבלת תגובות על מאמצים כאלה...

אז תקראו לחברים וכאלה!!!

הפרקים-

• ~מנקודת מבטו של ריק~

'זה לא נותן לי מנוחה, מה לעשות?!' הוא חשב לעצמו.

'אני חייב לעשות את זה...'  הוא המשיך.

'אני באמת אוהב אותה, אבל איך לעשות את זה?' הוא שקע בהירהוריו ולא שם לב שהיא באה מאחוריו וסגרה את ידיה העדינות על עיניו.

"נחש מי אני?" היא שאלה בקולה הרך והמלטף.

"מרליה" היא הורידה את ידיה וחייכה חיוך עדין, היא התיישבה לידה ונישקתי אותה.

בטנה כבר גדלה בקצב מהיר.

הבדיקות כבר עברו-תודה לאל, אבל- יש כאן מצלמות, והם כנראה רואים.

למזלנו היו כאן המון בגדים, בשלל צבעים ובשלל מידות.

היא פשוט שמה כל יום חולצה רחבה וג'ינס משופשף והלכה יחפה על השטחים.

אני חושב שהוא לא קלט את זה... אבל מי יודע?...

ראינו שהוא מגיע לעיתים תחופות יותר, ומחפש את מרליה.

בכל פעם היא נכנסה למקלחת או לשירותים, או שהיא הסתתרה באיזה כוך שבין פינות הקיר.

יצאנו מהחדר, הבטנו לחדרה של קליסה.

הדלת הייתה פתוחה.

הלכנו לבדוק.

והוא היה שם- הם עשו את זה.

'א...אה-א...' מרליה שלחה את מחשבותייה.

הסתובבנו ויצאנו משם לפני שיוכלו להבחין.

נכנסנו לתוך החדר שלנו והחלפנו בגדים במהירות, למרליה תפחה הבטן-ובגדול.

היא כבר בשליש השני-בדיוק באמצע החודש השישי.

ונשאר עוד ממש קצת זמן.

נכנסנו אל המיטה ומרליה נשכבה על י.

ליטפתי את שערה הרך, והיא נרדמה.

אני נשארתי ער לעוד הרבה זמן.

קליסה דפקה על הדלת ואמרתי לה שתיכנס.

היא נכנסה ואמרה שהיא יודעת שראינו אותם.

היא אמרה שהיא רוצה לדבר עם מרליה ואיתי כשתתעורר.

הזהרתי אותה שיכול להיות שמרליה קצת..... לא תהיה עצמה ואני חושב שאני אמור לספר לה, אבל היא התעקשה שהיא תספר מה קרה.

******

מרליה התעוררה ושאלה אותי מה היא פספסה כשהיא ישנה.

"קליסה הייתה כאן- והיא רוצה לדבר איתך." נישקתי אותה על המצח.

"אוה" פתאום העיניים שלה נראו מזוגגות והיא התעלפה.

היא התעוררה אחרי כמה שעות ואמרה שהיה לה התקף חרדה מהיר ממה שקליסה תאמר.

"ראינו אותם ביחד-מה קרה שם?!" היא שאלה עדיין שוכבת כשאני מביא לה כוס מים.

הייתה בליטה גדולה מתחת לשמיכה.

ופתאום מישהו דפק בדלת.

שמתי חולצה ואמרתי שייכנס.

והוא נכנס.

כן- הוא.

"אהמ... אני מבין שראיתם אותי ואת קליסה, אני-אני-" קטעתי אותו. "אתה אוהב אותה, נכון?"

"כ-כן" הוא השיב לנו.

"אז למה אתה עושה את כל זה? הרי שום דבר טוב לא ייצא מזה..." מרליה אמרה בקולה הרך והמלטף.

"אני לא- אני פשוט רוצה... אני כבר לא יודע מה אני רוצה, כל הראש שלי מלא בקליסה.ובכם." וואו.

"בנו?" שאלנו אני ומרליה יחד.

"כן. אתם פשוט נראים כ"כ חזקים ביחד, ויש לכם כוחות מיוחדים. אני גם די בטוח שקורה בינכם משהו מיוחד וספציפי מאוד." הוא פזל אל המיטה.

"א-אה למה אתה מתכוון?" שאלה מרליה. לא ממש מבינה ומפחדת שהוא גילה את שני הסודות.

"מה שקורה לכם- גם קורה לקליסה ולי, אני חושב." הוא- הכניס את קליסה להריון? גם מרליה שאלה את זה בעצמה.

"הכנסת אותה ל-הריון?!" שאלנו יחד.

"כן-" ונשמעה דפיקה בדלת.

"יבוא" כולנו אמרנו וקליסה נכנסה.

"-כן, אני בהריון, הרופאים פה בדקו אותי." היא המשיכה את דבריו.

"ואנחנו חושבים שגם את." מרליה נתקפה חרדה, מה קרה כאן הרגע?!

עיניה נראו מזוגגות- וראשה נפל אל הכריות.

"מה קרה לה?" קליסה נראתה מטורפת והוא תמך בה.

"יש לה התקף חרדה, היא כנראה לא מסוגלת לעכל כ"כ הרבה בשורות בבת אחת." עניתי להם ברוגע.

"אולי עדיף שנדבר אחרי שמרליה תתאושש..." המשכתי.

הוא הסתכל עליה. ואז ענה:"אני חושב שזה באמת הכי כדאי." וקליסה הנהנה, הם יצאו מהחדר.

**************

כעבור חצי שעה

**************

מרליה התעוררה.

"מה נאמר להם?" היא שאלה אותי, בעודי מביא לה שוב את המים.

היא שתתה ממנה קצת והניחה אותה על השידה.

היא לטפה את בטנה הגדולה.

"אני לא יכולה לומר כלום כל עוד יש כאן מצלמות. אתה יוכל לבקש ממנו לנתק את כל המצלמות?"

"בטח." יצאתי ומצאתי אותם בספרייה, קוראים ספרי עולם.

"מרליה מבקשת להוריד את המצלמות-ואני גם מסכים איתה, אי אפשר לדבר על כלום בלי שיתעדו כל רגע."

"אתה צודק, אני יוריד אותן." הוא הקיש באצבעותיו וכמה אנשים נכנסו לחדר והתחילו להתפז ולהוריד את כל המצלמות.

הלכתי אל החדר.

כבר הייתה שם מישהי שבדיוק הורידה את המצלמות. ואז היא גמרה ויצאה.

"אוקיי- מצלמות, אין." היא נשפה בהקלה, ואז פנייה התעוותו בכאב קטן, וזהו.

"מה אני אמורה לעשות? מצד אחד אני רוצה להסתיר את זה ממנו, אבל מצד שני- הוא אוהב את קליסה ואכפת לו ממנה, חוץ מזה שהוא כבר יותר נחמד ורגיש? היא שינתה אותו,ו-אני חושבת שזה לא יסכן אותי. אני גם לא יכולה עוד. זה לא טוב.

יש לי יותר מידי מגבלות ואני חייבת לעשות מה שהריון דורש.זה פשוט לא טוב להמשיך להיות ככה." היא הסבירה ובגדול.

"אני בעד שנספר." אני אמרתי בעד, וגם היא.

"תחליפי בגדים, כל מה שנוח לך, אל תתחשבי בהסתרה- אלא במה שטוב."

היא החליפה בגדים במהירות, וראיתי שהבטן גדלה פי שתיים מקודם- אני מפחד מהלידה. זה לא נורמלי.

"אוקיי. אני מוכנה, מה עכשיו? נלך אליהם או שהם לכאן?"

"מה לגבי חדר ההסבה? את יכולה להתכרבל על בספה מול האח, אני אדליק אותה ואקרא להם." חייכתי קצת.

הלכנו לשם והדלקתי את העצים.היא התכרבלה עם שמיכת צמר על הספה הנוחה.

וחזרתי אתם כעבור דקה.

הם התיישבו על הספה השנייה, זו שמולנו.

"אני בהריון- כבר בחודש השביעי וכמעט שבוע. הסתרנו את זה כדי שלא תפגע בתינוקת." הוא וקליסה קפאו.

"א-אני לא ידעתי על זה כלום, ולמה הסתרת את זה ממני?" קליסה פתחה פה ראשונה משניהם.

"ראינו שאת אוהבת אותו, ואז ראינו שהוא כל הזמן נכנס לפה זועם ויוצא רגוע, עשינו 1+1 ויצא שאתם מתראים כמעט כל הזמן. לא ידענו מה יקרה."

השבתי להם.

"אני חושב שאני, אני מצטער. אני לא חשבתי מה אני עשיתי בכל הזמן האחרון הזה. אני התנהגתי בצורה גרועה, הייתי מגעיל- וידעתי את זה לכל הדרך, אבל משום מה-סיבה שאני עצמי לא ממש מבין, לא הצלחתי להפסיק או למנוע ממני לעשות את זה מההתחלה, ו-עכשיו אי אפשר להפסיק גם אם נפעל ביחד. צריך את זה בשביל לגמור הכל. הייתם כאן הרבה זמן- ומה שקורה בחוץ כבר חזק מידי, זה או ללכת עם זה עד הסוף- או למות."

הוא גמר, נשארנו בהלם.

"אני יודעת איפה זה אבל אני לא יכולה לומר, אף אחד חוץ ממני ומריק לא יודע איפה זה.ואני מציעה שנלך עם זה עד הסוף אבל נשנה כיוון- נלך לצד הטוב ביותר. אנחנו יכולים ללכת אל ליאו ולומר לו שנגמור עם זה, הרי על מה בעצם אנחנו נלחמים?! זה אולי שווה את אבל לא את מה שקורה כאן ובחוץ, יש יותר מידי אבדות." מרליה אמרה.

"היא צודקת." אני וקליסה אמרנו יחד.

"אני מסכים איתכם, אבל איך? הוא יכול לזהות מהיכן מגיע הטלפון."

זאת באמת שאלה קשה.

אוקיי- אז אהבתם? חיברתי את שלושת הפרקים האלה ביומיים האחרונים... ואני עכשיו חוגגת עם המשפחה שלי את השנה החדשה- הדלקנו זיקוקים המבוגרים שתו.... וזה.....

וקניתי ספרים חדשים :) באלי לקרוא!!! פרק 10 בחיבור, התכוונתי להעלות אותו גם אבל הוא לא מוכן....

הוא יעלה עד יום שבת בערב :)

-נשרפת מבפנים-

HAPPY NEW YEAR