פריבט! (שלום ברוסית)
כשניסיתי להעלות את הפרק מלפני שבועיים הייתה בעיה ענקית במחשב שלי.... וזה לא הצליח להעלות אותו....
בכל-מקרה! הנה אני עכשיו!מוכנה לעלות פרק חדש!
בינתיים אני עצובה כי הסתפרתי ה-מון! היה לי שיער מה-זה ארוך! אבל עכשיו יש לי קצת אחרי הכתפיים... ^_^
הפרק-
התעוררתי. זכרתי הכל בצורה חדה להפליא.
מי לקח אותנו, מה יקרה,לנו ולכל מי שחי בעצם....
קליסה ישנה בפינת החדר המרוחקת.
פתאום ראיתי את ריק והוא ראה אותי. היה בינינו קשר מיוחד שלא הצלחנו להסביר, מה שאני הרגשתי- הוא ידע את זה.
הוא בא אליי בשיא המהירות, ושאל לשלומי.
"את בסדר?איך את מרגישה?מה קרה?איפה אנחנו?"
ועוד לפני שהספקתי לענות לו-שמענו צעדים בהמשך המסדרון. "אוי לא" לחשתי לאוזניו.
התכרבלתי בזרועותיו החזקות שתמיד הגנו עליי. "הם באים" לחשתי שוב.
העמדנו פני ישנים כש- הוא נכנס.
"נו-נו-נו, מה יש לנו כאן?" הוא ציקצק בלשונו. "הזוג המלכותי" אמר בנימה ארסית.
השאר נכנסו והתחילו להתלחש על כמה שאנחנו מזיקים וכל השטויות האלה.
אנחנו ידענו מה הם רוצים לעשות. וידענו למה זה יגרום.
זה היה נורא. פחדתי כל-כך. הדבר היחיד שעודד אותי, ונתן לי תקווה הוא שריק כאן, חי וקיים.
ריק ידע מה הרגשתי. ולחש לי בנימה הכי חלשה שיש "לנשום עמוק, להירגע, ושהכל יהיה בסדר." כדי ש-הוא לא ישמע.
לפתע, הוא בא, והתקרב, אלינו. הוא בעט בנו.
אחת.שתיים.שלוש.ארבע. ארבע בעיטות חזקות כ"כ. התכווצתי.
הוא הלך.
שמענו את צעדיו ואת צעדי הפמליה שלו מתרחקים במסדרון, עד שלא היה קול.
אפילו הזבובים שהיו בחדר השתתקו.והיו המון בגלל הדם שנשפך.
פקחתי את עיניי והרגשתי סחרחורת קשה. ריק הרגיש את זה וקם להביא לי מים, מהאוכל שהשאירו לנו, כדי שנתחזק ונעבור לצד שלהם...
לא רצינו לעשות את זה, ותכננו להילחם עד המוות, אם זה מה שיידרש.
הם לא ידעו מה יהיו התוצאות של מה שיעשו. אבל אנחנו כן ידענו. וזה היה דבר גרוע.
היינו היחדים בעולם- שידעו איפה הדבר הזה נמצא. ואני במיוחד.
כי זה היה אני.
שתיתי את המים בשקיקה. והרגשתי טוב יותר מיד.
ריק ידע עד כמה אני פוחדת והחזיק את ידי עד שגמרתי לשתות את המים שהביא לי.
נתתי לו את הכוס, והוא זרק אותה אל עבר הדלת.
הוא עטף אותי בזרועותיו, נאנחתי בהקלה.
לפחות הוא לא עזב אותי, הייתה לו ההזדמנות- אך הוא לא בחר בה, שמחתי על כך.
קליסה החלה לנוע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נשרפת מבפנים
