ואז בתוך שנייה נעלם כל העצב והדיכאון הלא ברור.
על הדקה הראשונה שהוא שלח לי אתמול צ׳אט בסביבות 11 בלילה,
כל מצב הרוח שלי השתנה.
דיברנו הרבה הפעם, יותר מהרגיל, גלשנו לשעות הקטנות של הלילה.
״את לא עייפה? בדרך כלל את הולכת לישון לפניי״.
לא עניתי על זה ורק צחקתי.
״אז ללכת לישון או להישאר? כי אני לא רוצה להרוס את הרגע״.
״לך לישון אם אתה עייף, וכמו שאמרת יהיו עוד רגעים״.
״לילה טוב מאמי, מאוהב בך״.
״לילה טוב, מאוהבת בך״.
(:
נ.ב. אשתדל לפרסם פרק נוסף בסיפור מחר או בשלישי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Jolene