Just Ana

זהו זה נגמר,עכשיו אני יודעת, ברגע הזה שהיה עדיף אם לא הייתי פה...
אם רק הייתי יכולה למצוא סיבה אחת חוץ מלהיות שם בשביל החברות שלי,ואם לא הייתי פחדנית, כבר לא הייתי פה.

של מי התירוץ הזה לזה שאני פה?עשית טעות..קח אותי,את ההרגשה הזאת..אני לא רוצה להרגיש יותר.
רוצה להיות רובוט,בלי תחושות,בלי רגשות מתוכנתת עם החיוך המזויף על הפנים ,בלי להתאמץ להסתיר את הכאב...

לפני 5 דקות,השיחה שחיכיתי לה כבר שנה והתשובות שחיפשתי התבררו וחשפו את מה שכבר הייתי בטוחה בו,רק חיפשתי את האישור,הלוואי ויכולתי להגיד שהייתי טיפשה שלא ידעתי את התשובה ,אבל האמת היא שאני עושה שטויות במודע...

למה אני חייבת לרצות את מה שלא בהישג יד?למה אני חייבת לרצות?היה לי טוב כשלא הרגשתי כלום,הבעיה הרצינית היא שאין עם מי לדבר ,כי אין מי שיבין ,כי לא מתאמצים להבין,או כי לא מסוגלים להבין.

ואין לי מה לעשות אלא לחייך את החיוך המזוייף שלי שכולם קונים בלי להניד עפעף,ולהתפרק בחדר,בוכה,מכווצת בתוך עצמי ומנסה להבין למה הכל ככה?
קוראת ספרים בניסיון להשכיח את המציאות,להעלים אותה,לנסות להאמין שקיימת מציאות אחרת,יותר טובה...
למה אני לא מסוגלת להרפות?למה אני לא יכולה לעזוב את זה וזהו,אני כבר יודעת את התשובה!!שמישהו יסביר לי כבר!
למה אף אחד לא רואה שאני כבר לא אני?שלא טוב לי?שבימים אני מחייכת וצוחקת אבל הולכת לישון בוכה?
ויופי,עכשיו הבכי גם עבר ליום,יופי ,אני בוכה.לפחות לא רואים את זה שאני שברירית,רואים רק את החזות החזקה שלי וזהו!אף אחד לא יודע,ברגע שידעו אני באמת אקפוץ מצוק...