Just Ana

אוקיי,היום בבוקר חזרתי מחופשה של שבוע באילת תחת פיקוח ההורים,כלומר-לא פספסים ארוחות....:(

היה לי שבוע לריענון,היו חתיכים ,קיבלתי אלכוהול כי אני נראית 18 ותכלס נהנתי!
בתחילת השבוע חשבתי עם עצמי עליו,והגעתי למסקה שהכל לטובה,ושאם זה לא זה,זה פשוט לא צריך לקרות...שאני צריכה להשתחרר,

אז זהו,כשהוא יבוא אני אגיד לו-"בוקר טוב!" עם החיוך הכי רחב שאני אצליח להראות!
יום לפני הנסיעה יצאתי עם חברה מושלמת שלי למועדון,היא כזאת רזה ויפהה...בסופו של דבר הכי חתיך במועדון התחיל איתי וזרמתי איתו;) כמו שרמוטה התנשקתי איתו עד שנזכרתי שאני לא זונה והתחפפתי אבל חברה שלי החריכה אותי לחזור ,כי תכלס הייתי צריכה את השחרור הזה..

אז נהנתתיי. 

אחרי כל החופשה הזאת שאכלתי כל כךךךך הרבה עוד ירדתי קילו,אינלי מושג איך!

הבעיה היא שהיום ארוחת  שישי אצל סבתא וסבא כלומר אני צריכה לשחק אותה חולה...

אז נקווה להמשיך בדרך הזאת ולרדת,עד למטרה!

בהצלחה לכל האנות ,אוהבת גם אם אתן לא קוראות או מגיבות ♥♥♥

זהו זה נגמר,עכשיו אני יודעת, ברגע הזה שהיה עדיף אם לא הייתי פה...
אם רק הייתי יכולה למצוא סיבה אחת חוץ מלהיות שם בשביל החברות שלי,ואם לא הייתי פחדנית, כבר לא הייתי פה.

של מי התירוץ הזה לזה שאני פה?עשית טעות..קח אותי,את ההרגשה הזאת..אני לא רוצה להרגיש יותר.
רוצה להיות רובוט,בלי תחושות,בלי רגשות מתוכנתת עם החיוך המזויף על הפנים ,בלי להתאמץ להסתיר את הכאב...

לפני 5 דקות,השיחה שחיכיתי לה כבר שנה והתשובות שחיפשתי התבררו וחשפו את מה שכבר הייתי בטוחה בו,רק חיפשתי את האישור,הלוואי ויכולתי להגיד שהייתי טיפשה שלא ידעתי את התשובה ,אבל האמת היא שאני עושה שטויות במודע...

למה אני חייבת לרצות את מה שלא בהישג יד?למה אני חייבת לרצות?היה לי טוב כשלא הרגשתי כלום,הבעיה הרצינית היא שאין עם מי לדבר ,כי אין מי שיבין ,כי לא מתאמצים להבין,או כי לא מסוגלים להבין.

ואין לי מה לעשות אלא לחייך את החיוך המזוייף שלי שכולם קונים בלי להניד עפעף,ולהתפרק בחדר,בוכה,מכווצת בתוך עצמי ומנסה להבין למה הכל ככה?
קוראת ספרים בניסיון להשכיח את המציאות,להעלים אותה,לנסות להאמין שקיימת מציאות אחרת,יותר טובה...
למה אני לא מסוגלת להרפות?למה אני לא יכולה לעזוב את זה וזהו,אני כבר יודעת את התשובה!!שמישהו יסביר לי כבר!
למה אף אחד לא רואה שאני כבר לא אני?שלא טוב לי?שבימים אני מחייכת וצוחקת אבל הולכת לישון בוכה?
ויופי,עכשיו הבכי גם עבר ליום,יופי ,אני בוכה.לפחות לא רואים את זה שאני שברירית,רואים רק את החזות החזקה שלי וזהו!אף אחד לא יודע,ברגע שידעו אני באמת אקפוץ מצוק... 

הרבה זמן שלא הייתי פה,כבר כמה חודשים..התגעגעתי ,אבל אסור להתגעגע...כי בתכלס ,עם כמה שהיא עזרה לי ,אנה הורגת...
ובכל זאת,אני לא יכולה להפסיק...הגעתי למצב שאומרים חולני,אומרים שלא ראו אותי,קשה לי להבין למה אני לא ראיתי את זה.
אבל זה באיך שאת תופסת את עצמך זה לא באיך שהסביבה תופסת אותך...

אמרו שגם לפני אנה ניראתי טוב,כשאמרתי שאני שמנה אמרו שאני ממש רזה...רזיתי 10 קילו והופ אני ניראת רזה,עוד שני קילו ומקל,

אבל עדיין לא ראיתי את זה..אני לא יודעת מתי אני אפסיק,אני לא מסוגלת,כשאני מנסה לא לחשוב אני תמיד חושבת,כל פעם שמסיימים ארוחה זה כבר הרגל,סופרים קלוריות..יותר מידי?יאללה צום שבוע...
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי,לא קיבלתי מחזור כבר חודש..ממש נבהלתי כי בדיוק יצאתי לשתות ומישהו ניסה להכניס אותי למיטה...
מיסתבר שאמרתי לו לא ויצאתי,השיקול שלי עוד איכשהו היה מספיק טוב אחרי בקבוק של וודקה...
אני עדיין מפחדת,כי אני אפילו לא בתת משקל,אבל אני חייבת להמשיך לצום,להגיע לתת משקל,חייבת.

אז בינתיים עד יום שישי היו 3 ימי צום,מאתמול התחיל צום חדש ,בתקווה עד לשבוע הבא אפילו...

היעד שלי כרגע הוא עד המועדון ביום חמישי להרזות,ואפילו יותר עד המועדון ביום שבת!כי אני יוצאת לשם עם הילדה הכי כוסית בעולם...

אז...היום הוא חיבק אותי,ולא הפסיק ..לא יכולתי,נמסתי,אני כל כך אוהבת אותו,אני שונאת את העובדה שהוא לא אוהב אותי,נשבעת שאני שונאת את זה...
אני לא יכולה יותר,איך אני אמשיך למשך ה-3 שנים הקרובות אם כל פעם שהוא מגיע אני נשפכת ...?עצות?

סליחה על החפירה למי שעוד פה!
אוהבת כל כך ♥♥♥ נשבעת שהתגעגתי לכולן פה!!