היי.
הייתי רוצה להתחיל במשהו חיובי אז הנה: אני בריאה ושלמה וזה הכי חשוב.
אבל עוברים עליי ימים לא קלים ואין לי למי לספר.
אני עוד שבועיים מתחילה ללמוד במכללה שנה ראשונה ולא קניתי אפילו עפרון.
ביום ראשון בבוקר פיטרו אותי מהעבודה כי הייתי חולה.
ביום ראשון בערב אני וחבר שלי ( שנה היינו יחד) נפרדנו.
הוא היה עצבני ושחרר עליי קיטור, הוא התחיל לקלל ואני הבאתי לו סטירה כי הוא עבר את הגבול. זה היה בעבודה שלו מה שאומר שראו, אנחנו לא דיברנו מאז.
אני כועסת עליו על היחס שלו על זה שהוא מאפשר לאגו שלו לשלוט בו ולא בא לבקש סליחה. נמאס לי שהוא פורק עליי עצבים שמישהו אחר גורם להם.
אני ילדה טובה באמת טובה כולם אומרים את זה לו ולי, והוא יודע את זה ואני יודעת את זה . כולם אמרו לו שהוא הפסיד ושהוא עושה טעות ושכדאי לו להתנצל כי בחורה כמוני לא מוצאים כל יום. אני עוזרת לו בעבודה ובסידורים האישיים שלו וקונה לו מתנות ואומרת שאני אוהבת ונותנת לו יחס מועדף ומכבדת אותו ואף פעם לא קיללתי. למה מגיע לי היחס הזה? הוא מתחרט אני יודעת אבל הוא לא מוצא סולם בשביל לרדת מהעץ שהוא טיפס עליו.
הוא לא התקשר. גם אני לא התקשרתי.
אני רוצה שהוא יתקשר. והוא יעשה את זה בסוף זה רק עניין של זמן. האגו שלו צריך להתכופף.
חוץ מזה, אין לי כסף ואני חייבת להפקיד עד ה-15, היום אני אלך לחדר כושר לרוץ, אפילו להוריד במשקל אני לא מצליחה. יש יותר גרוע מהמצב שלי עכשיו?
למרות שאנשים יורדים מנכסיהם, למרות שהבריאות הכי חשובה , למרות שאני יודעת שהכל לטובה ושהמצב שלי ממש טוב אני עצובה יש לי חור בלב , אני רוצה שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.
פעם ראשונה שאני ככה נפתחת ומספרת פה בבלוג, אני באמת אשמח לעצה, מילה טובה או איזו הארה שתיתן לי פרספקטיבה נכונה או קצת
פרופורציות והכי חשוב , שאני אחייך, כי כרגע זה ממש לא קורה,
אני מאחלת לי ולכן המון אושר ושמחה ואהבה אמיתית. באמת .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
