תבקשי שם ממישהי שתחבק אותך. חזק חזק יחד עם הידיים. את תיהי מתחת לפוך או במקום קריר כמו הרצפה, ואת תתנגדי בהתחלה, תרעדי ותתכנסי. אבל אחר כך זה מה שמרגיע אותך.
לפעמים את תנסי לנשוך את עצמך או לדפוק את הראש בקיר. זה בסדר, אבל שלא יתנו לך כי בסוף כל הגוף שלך כואב.
את מתפתלת, ספק פרכוס ספק כיווץ של השרירים בצורה לא רצונית. את טעוותי את הפנים ותמלמלי לעצמך מילים. כנראה שאת רואה פלשבקים.
את תהדפי כל מי שינסה לגעת בך. זה השלב שבו את רוצה להיות לבד. אסור להכניס עוד מישהו כי את לא רוצה שהוא יראה אותך ככה.
אם את על המיטה אז תנסי להפיל את עצמך על הרצפה. תגידי לה שלא תתן לך ליפול. שתאחוז בך כל הדרך ותוריד אותך ללא פגע לרצפה. את נרגעת עליה.
צריך למדוד לך דופק. לא בצוואר כי את מזיזה את הראש מהר, ביד. הרגיל שלך הוא 17 ב15 שניות. הוא יהיה מהיר יותר.
זה מאבק נורא בתוך עצמך, נראה כאילו את נשרפת. נורא לראות אותך ככה. תגידי לה שזה בסדר. כי אחרי כמה זמן נראה שכל השרירים שלך נרפים ואת נרגעת.
נכנסת למין שינה עמוקה. לא מגיבה לקוח. לא זוכרת גם את מה שנאמר לך. ישנה. יש דופק. יש נשימה. יש תזוזה של העפעפיים.
תגידי לה שאולי תחנקי מעצמך. תפסיקי לנשום ותשתנקי. צריך להרים לך את הראש מהצוואר ולפתוח לך את נתיב הנשימה. זה מקל עליך. אולי אפילו להושיב אותך ולתפוס אותך מאחור.
החולצה שלך לפעמים תזוז ממקומה. צריך לסדר לך אותה על הגוף.
את אולי תהיי קודחת מחום. תסבירי לה שהיא יכולה לקרר אותך עם בד רטוב על המצח והעורך. בכלל מגע במצח מרגיע אותך.
ולחבק אותך עד שתתעוררי.
ולהמשיך לבדוק דופק ונשימה. ולדבר אליך.
בנקודה מסויימת את תשמעי. זה יכול לקחת עשר דקות וזה יכול לקחת חצי שעה. אבל את תפקחי את העיניים. ולא תביני מה קרה בהתחלה.
כל הגוף שלך כואב. הראש, השרירים. את הרגליים לא תוכלי להזיז. הן יחזרו, אל דאגה.
את תבקשי סליחה. אבל אין לך על מה.
אם אמא שלך שם, אפשר להרגיע אותך בכך שהיא הגיעה רק כשכבר ישנת.
ואת לא זוכרת. לא שומעת.
שתביא לך סיגריה ומשהו קר לשתות.
ואז תרגישי טוב יותר.
תגידי את זה למישהי שם, טוב?
שתדע איך להתמודד עם ההתקפים.
שתלמד מהנסיון שלי. שתהיה שם מישהי איתך כשאני כבר לא אוכל להיות.
•••••••
היא תגנוב לי אותך
היא תתן לך את מה שאני רוצה לתת לך
אני לא אמורה לומר את כל זה
אני לא יודעת באיזה מובן אני אוהבת אותך
אחרי יומיים היא נישקה אותי
אבל עכשיו כבר לא
היא אמרה שהיא מצטערת שהיא לא יכולה להיות איתי בגלל המרחק. כנראה פיזית. אבל אני כלכך קיוויתי שהיא מתכוונת לקשר.
אני אוהבת אותה.
ואני לא יכולה לחשוב על מישהו אחר.
ואני רק רוצה להשתחרר מזה
שתגיד לי שאת לא. כדי שאוכל לעבור הלאה.
שתגיד לי שאת כן. כדי שאוכל להיות מאושרת.
. אני לא אלך בשום מצב רק שלא תשאיר אותי בחשיכה עוד.
תיהי שלי..?
את הדבר הכי מוצלח בחיי.
בבקשה אל תלכי לעולם.
אני לא מרשה לך למות.
אף אחד לא יאהב אותך כמוני. בכל העולם את יכולה לחפש.
ולשאלתך מפעם, את האדם הראשון שאני רוצה להתקשר אליו ולספר לו דברים. לשאול אותו. והתשובה לא השתנתה בשנה האחרונה.
•••••
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ואליום