אהובה שלי,
החלטתי לכתוב לך שוב אחרי יותר מחודש שלא כתבתי.
אני עושה את זה כי תמיד אחרי שאני כותבת אני מרגישה קצת יותר טוב.
יש בכתיבה אלייך מן משהו שמרגיע אותי, שמצליח לגרום לי להרגיש יותר משוחררת.
קורים אצלי בחיים כל כך הרבה דברים לאחרונה.
וזה כל כך קשה לי שאני לא יכולה לשתף אותך.
כל כך הייתי רוצה לדעת מה תחשבי ואיך תגיבי.
את פשוט לא יודעת כמה זה חסר לי, במיוחד עכשיו.
אני מתגעגעת אלייך ואת חסרה לי יותר מתמיד.
הימים שבהם אני תופסת את עצמי חושבת עלייך ונזכרת בך הם הימים שקשים לי בהם יותר מהכל.
את חסרה לי לא רק בתור בת זוג אלא גם בתור חברה. החברה הכי טובה שהייתה לי.
ויש רגעים שהייתי עושה כל כך הרבה בשביל חיבוק ממך או אפילו רק לשמוע את הקול שלך.
יש רגעים שאני פשוט רוצה להגיד זין על הכל, אני מתקשרת אלייה עכשיו וקובעת איתה להיפגש. לא אכפת לי מכלום.
אבל אז אני נזכרת שזה בלתי אפשרי, והידיעה הזאת, גם אחרי 8 חודשים, עדיין קשה לי לעיכול.
אני מתגעגעת לשיחות איתך, למגע שלך ולרוגע הזה שהייתי מרגישה כשהייתי איתך.
הייתי רוצה לדעת מה היית חושבת על השלב שאני נמצאת בו כרגע,
האם היית שמחה בשבילי שהחלום שלי אולי עומד להתגשם בקרוב?
אני כמעט בטוחה שכן.. אבל הייתי רוצה לשמוע את זה ממך.
כל כך קשה לי שאני לא יכולה לשתף אותך בדברים שקורים לי, במיוחד בדברים הטובים.
הייתי רוצה לחלוק את האושר שלי איתך, וזה קשה לי שאת לא פה איתי בשביל זה.
אהובתי, אחרי ספר שקראתי לאחרונה ושהשפיע עליי הרבה,
הבנתי שככל הנראה תמיד יהיה בי חלק שיאהב אותך.
תמיד יהיה אצלי מקום ששמור רק למענך.
את תמיד תהיי חלק ממני.
הקשר בינינו תמיד יהיה אחד הדברים הכי משמעותיים שקרו לי בחיים והוא ימשיך להשפיע עליי לעוד הרבה זמן.
אני מעריכה כל רגע בקשר ומבינה שלמדתי ממנו כל כך הרבה.
הוא פשוט הדוגמה בשבילי לאיך קשר צריך להיות. וזה אומר כל כך הרבה...
אוהבת אותך ומתגעגעת.