I'm one of those regular weird people.

סיפורי פסח - חלק א'

הכל התחיל בעצבים, ונגמר בדמעות. אני לא אתחיל לפרט לכם כל פרט ופרט כי אני ברצינות מטפטפת כמו שרמוטה

על המקלדת - אז בקצרה: אני לא את שיש לה הרבה חברים, פה ושם כמה אנשים שהייתי מתה בשבילם. אבל לא הרבה כאלו.

כשהייתי בת 12 הצד של אבא לקח אותי לסופרלנד ואז למסעדה ופינק במתנות. לא רע, אני יודעת...

וממש שמחתי והשווצתי והייתי הילדה הכי מאושרת שתראו! החיוך לא ירד לי מהפנים שבוע!

אבל היום גיליתי את מה שעושים לבתדודה שלי.

אירוע ענק, שמלה יפה, קייטרינג, מתנות, מצגת, מופע קטן...

ואז המפלצת הירוקה התגנבה. בחיי שאני יוצאת חמדנית וכלבה ומטומטמת ואפילו שרמוטה כפויית טובה.

אני יודעת את זה. הם בחרו לה שירים ואני ישבתי בצד.

והרגשתי חרא.

כי זה יום באמת מיוחד. ולי לא ממש היה אותו. כן ביליתי עם המשפחה אבל לא התממשה לי הזדמנות לחגוג עם חברים אז הפיכתי לבת שתיים עשרה כמו שצריך.

כמו כולם, לשם שינוי.

לא להיות הילדה המוזרה שאבא שלה כותב עליה דוחות מצב.

(כבר ציינתי שבתור מתנה החרא שלח זר פרחים?)