וואו.
י"ב. אף פעם לא חשבתי שאני אחיה עד י"ב.
תמיד שיערתי שאני אתאבד או אנשור מתישהו, ואחיה לי בקומונה סטלנית סטייל ג'וד ומקס.
ולא חשבתי שאתאהב וטעיתי.
וכדי לסיים את סאגת כאבי-הלב הקרויה "א'" - אני מרגישה אחראית ביותר לספר לכם על התקדמות.
אתמול התחלנו לדבר ואמרתי לו.
אמרתי לו.
הוא הגיב שאני ידידה טובה שלו אבל לא יותר מזה - הוא התנצל.
רעדתי כל פעם שכתבתי לו. מה אני אעשה? בתזונה רגשנית.
ומופרעת רגשית.
לא כעסתי עליו, הוא שאל אם הפסקתי לרעוד וחייך. כאילו סמיילי. והוא קיבל את זה יחסית בסדר, והסכמנו שלא
נדבר על זה יותר ואז הוא פרש לישון.
"לילה טוב מתוקה"
"חחחחחחחחחחחחח"
אפשר להאשים אותי שהתאהבתי בו? בבן היחיד שפגשתי במציאות ולא התייחס אלי כמו חרא? שלא
שחט לי את הלב ופגע לי בשברירי הרגשות שאני מתירה לעצמי להרגיש?
אחרי שאמרתי לו הרגשתי טוב יותר, משוחררת וחופשייה.
הייתי צריכה לדעת אם יש שם משהו בינינו חוץ מחברות טובה, זה כמו בחוש השישי.
שאחרי שהרוח פוגשת את קול היא יכולה להמשיך הלאה.
סרט טוב.
אוף... אני מרגישה מוזר, הוא מקסים ובא לי לחבק אותו. בקטע של חוזק, הוא היה היחיד בבצפר ש"היה לו זמן" בשבילי.
אחרי תאטרון היינו מדברים לפחות חצי שעה אם לא יותר בתחנה.
על שטויות.
אבל אני לא מצטערת על כלום, עכשיו אני יכולה להמשיך ולחפש סקס במקומות הזויים ונגועים בכלבת.
או שלא, סתם למצוא איזה קרוקודיל שיסכים לסבול אותי. אני כבר לא מחפשת
את המושלם. אני רוצה שהוא יהיה נחמד ושיאהב אותי בלי תנאים - כי אם הוא ייפרד ממני בגלל
איך שאני בבוקר... טוב אני כלבה אמיתית בבקרים - טיפוס לילה.
חה! סרקזם זה כיף...
כיתה י"ב.
פאק...
כינוי:
Rhiannon
בבלוג זה
בכל הבלוגים
