"עופי מפה, עכברוש!" ירק עליה בעל החנות המדושן עד להתפקע, היא התכווצה בפינה, שומטת מידייה הצנומות להחריד את צנצנת הבוטנים
עשויה פלסטיק, חיבקה את עצמה והרכינה ראשה בבושה ופחד.
"אמרתי לך לעוף! חתיכת טינופת!" נהם המנהל, היא נמלטה משם בהליכה עקומה שרכשה במשך שנה של שינה על מדרכות וגזירי
קרטון שקרעה בידייה החשופות.
הקור היה בלתי נסבל כמעט, ובעיקר בשבילה - בחורה צעירה, נערה אפילו - ילדונת קטנה.
קטנת קומה, כחושה להחליא, שיערה ארוך וערמוני, מדובלל ופרוע, כובע צמר מטונף לראשה וג'קט צבאי של אחיה המנוח
תלוי על כתפיה הגבריות.
היא נעלמת בתוך עצמה, הולכת כפופה ובסמטאות צרות וחשוכות - נחבאת מהעולם, ממכריה, מהעוברים והשבים אשר בוחנים את
צלמה במבט מזלזל ומרחם, מתחבאת בעיקר מהבושה.
היא ממהררת אל המחסן בו היא הקימה לעצמה מחסה מהקור החודר והגשם המצליף, אסור לה לחלות.
מי יטפל בה?
מי ישגיח שאינה נשדדת, נרצחת או נאנסת במהלך הלילה?
פונה ימינה שלוש פעמים, משמיאלה ורצה במהירות בעזרת רגלייה הקטנות ליד בית תלת-קומתי.
הם יודעים עליה, כך היא לפחות חושבת.
יש פתח לתעלת האיוורור ליד המדרגות, אפשר להכנס דרך שם לחדר האחסון הישן שלהם.
היא מסירה את הסורגים באצבעותייה הכחולות מקור ומשחילה את גופה דמוי הגבעול דרכו - סוגרת ושומטת גופתה
השברירית לרצפה.
יש מזרון ישן עם הרבה בדים שהם השמיכה שלה, יש כרית חדשה?
היום זה יום חג - היא יודעת זאת תודות לעיתון שהתכסתה בו אמש.
היא לא תמיד ישנה במחסן, רק כשקר לה מאוד - או כשהיא מפחדת.
היא לא פחדנית!
היא אחראית, והיא תשקר אם תאמר שחסרי הבית האיריים לא מאיימים מעט בשכרותם התמידית.
היא מבחינה בקופסת פלסטיק קטנה ועליה פתקית ורודה המאחלת חג שמח ובתאבון.
בידיים רועדות היא נאבקת במכסה האטום, בקדחתנות, מבוהלת שגילו אותה.
אוכל.
היא תוחבת לפיה פרוסת לחם חמימה שטעמה ומרקמה הם כמו של ענני חמאה מתובלים היטב.
יש גם תפוח וקצת בשר הודו, הכל נתחב לפה במהירות, רעבה כל כך...
אסירת תודה, היא נשכבת על המזרון הדק שגורם לה לכאבי גב והליכה עקומה,
מצטנפת לכדור קטן של שמיכות,
לוחשת לילה טוב לכל החפצים בחדר,
וסופרת...
עכברוש אחד, שני עכברושים, שלושה עכבר...
כינוי:
Rhiannon
בבלוג זה
בכל הבלוגים
