מיליארד טועים במה שהם חושבים עלי.
כולם בטוחים שאני ביישנית, לא מדברת, סנובית, חרשנית, יודעת-כל, לחוצה מדי ומתוסבכת...
אתמול הייתי אצל רייצ', ועישנתי איתה שוב.
הפעם גם ג'וינט בטעם רסברי.
והייתי מאוד מסוממת.
מאוד!
הרגשתי את הסימפטום של איבוד תחושת הזמן, הרגשתי קצת לחץ מאימא שלי שתעלה עלי
ותקריב אותי לאלי הברוקולי,
אבל הרגשתי נהדר, כיף...
חוץ מאחרי זה, שהרגשתי עייפה נורא ובכללי זבל.
כי אני פאקינג עושה סמים!
וכן, אני לא חושבת לפני שאני שואפת מהבאנג - ואני משתעלת
כמו בת יענה במחזור אחרי זה אבל אני ממשיכה - זה מדכא לי את המוח.
ראינו שם פמילי גאי - זה מה שאני זוכרת.
אפילו לא היה מצחיק.
בכלל לא.
הייתי בטראנס חושי, לא זכרתי מה קרה לפני דקה אבל כן זכרתי מה קרה לפני שעה.
והיום הרגשתי יותר טוב.
לבשתי טייץ ולא פחדתי לשלב אותו עם חולצה צמודה, עליה עוד משהו מן הסתם.
אולי זה בגלל שרזיתי...
אימוש אומרת שרזיתי...
אבל כן, בעניין המריחואנה - קצת יצאתי על ידיד שלי לא מזמן... פרנק.
הוא ניסה להסביר לי שמה שאני עושה לא טוב - ואני יודעת את זה.
אני פאקינג יודעת שאני עושה משהו לא טוב ושאני כן יכולה להתמכר,
באותה מידה שאני מכורה לכסיסת-ציפורניים, אבל זה סימפטום של הלחץ והחרדה החברתית
הקבועה שלי.
יאי.
ורק אח"כ קלטתי שיצאתי זונה ומטומטמת ואמרתי לו סליחה, כי אני יודעת שאני זונה לפעמים
ואני לא יודעת אפילו למה אני עושה את זה.
כאילו...
כן, אחרי כמה HITS אני מרגישה ממש כיף, עפה על עננים ומתחבקת עם העמוד ורוצה לנשק את היימיש,
(סייד-נווט, הקטע שאני יכולה לכתוב עליהם פה בלי שהם ידעו אפילו שזה בלוג שלי ממש אדיר...)
אבל אחרי כמה זמן זה מתחיל להעיק...
ללחוץ לי...
וזה מפחיד.
אבל הפחד הוא מה שמניע אותנו.
תמיד חייתי במחשבה שאני לא מפחדת מכלום - כי אני לא מרגישה.
אבל יש בי איזשהו פחד לא מוסבר מאובייקט לא מוסבר,
מחושך הפסקתי לפחד, בדידות עדיין מפחידה אותי, גם מוות...
אבל אלו דברים שכולנו מפחדים מהם...
נכון...?
Oh baby, baby, it's a wild world
כינוי:
Rhiannon
בבלוג זה
בכל הבלוגים
