תכל'ס, אני שונאת אופנה. אתם יכולים לצחוק כמה שאתם רוצים. אם תצחקו וגם אם לא תצחקו- אני נשארת בדיחה.
מצידי ללכת לבצפר בגופייה ותחתונים ממוחזרים, בלי חזייה וגרביים עם חורים. כי ככה החלטתי.
תמיד הציקו לי שאני לא לובשת דברים נכון, שאין לי את הגופייה הזרחנית הנכונה, שאין לי סקיני נמוך שחושב את החריץ ושאין לי נייקי גבוה.
ובכללי מעצבי אופנה לדעתי זו תעשייה מבחילה.
אישה=קולב. צוואר דקיק וגבוה, כתפיים ישרות וצנומות, שהגופייה הכי דקיקה נתלית עליה כמו על מקל-ענף מסכן.
אני לובשת מה שיש לי בארון, מתוך שני הסמרטוטים שרכשתי בסכומים מינימליים שמצדיקים את איכות הבגד. למשל, עכשיו אני לובשת ג'ינס גבוה עם קרעים, גרביים עם חור בבהונות, חולצה שחורה ועליה גופייה שמלתית, ועל זה פלנל משובץ.
מי שישמע, אין לי אלכסנדר מקווין או מייקל קרוס! ג'יזס, ממתי הפכנו לחברה כל כך חומרנית?? ממתי האנשים התחילו להאמין לכל פרסומת מזויינת שהאנורקטית או הסטרואידיט מוכר לנו?
כמות השחקניות שמפרסמות בגדים כבר יוצאת משליטה, ומילא היו בגדים יפות או מקובלים חברתית - אבל סקיני שמועך את הבשר שנותר עלינו מדיאטות כאסח כדי שנוכל להידחק לתוך הבד הצר במידה לא אנושית, וגם מציג לראווה את החריץ המהמם?
בחייכם!
אני לא משקרת, חשבתי להיות דוגמנית פעם. וכן, אני רוצה להיות שחקנית. אבל אני לא אסכים לעשות מה שכולם עושים בטלוויזיה. אני לא מוכנה לחייך ולקמט לעצמי את הפנים ולקבל אורגזמה מ"טייד". לא יהפכו אותי לתת- אדם ולרובוט שרוקד מסביב לשלום אסייג או ליאור שליין או כל מארח רקוב בתוכנית שלו. אני לא מוכנה להצטלם בשביל חוברות פורנוגרפיות. אני לא מוכנה להיות לסבית כי אני לא רוצה.
תוסיפו לזה את הפרסומות.
אוי כמה שאני שונאת פרסומות, "4 מתוך 5 רופאים ממליצים על צואת חמור מהולה בשתן של הומלס זקן!" מה אתה אומרים?! איזה רופאים? מי רופאים? למה אין את השם של הרופא?
למה אף אחד לא מוכן לקחת אחריות על מה שקורה לציבור כשהוא רואה את הפרסומות המפגרות האלו שדוחפות אותנו לקנות מוצרים? מתי אדם חשב בפעם האחרונה?
מתי אדם הפעיל את הקלבסה וטחן אותה טוב-טוב ובאמת תהה:"אני באמת חייב לעשות מה שהם עושים?" הא?! תגידו לי!
תכתבו פה, בתגובות, אני באמת רוצה לדעת. מה גורם לאדם מתפקד, לא רובוט, אדם בשר-ודם, עם מוח ומערכת עצבים, אדם נושם וחושב, מה גורם לאדם אינטיליגנטי (נגיד) כזה, לחשוב שכל מה שאחרים עושים גם הוא צריך?
ואני לא קדושה...
ר' עישנה סמים, והציעה לי. אם כולם עושים אני אולי גם חשבתי שנייה לפני שחיסלתי שאיפה רצינית. אני פועלת בלי לחשוב ובלי להתייחס להשלכות הרבה מאוד פעמים...
אבל מעולם! מ ע ו ל ם לא קניתי/הקשבתי/עשיתי משהו רק כי אחרים עשו אותו. ר"ע עישון סמים.
באחת ההצגות היותר טובות שראיתי (בית הבובות/נורה) היה משפט שהשאיר עלי רושם חזק מאוד: "אתה אירגנת הכל לפי טעמך ככה שבאופן טבעי אימצתי את הטעם שלך או שרק העמדתי פנים.כשאני מנסה להביט אחורה-נדמה לי שחיתי כאן כמט קבצנית-מן היד אל הפה." ההצגה הזו העציבה אותי, בעיקר בגלל שהיא הזכירה לי את אבא שלי.
חוץ מהאונס.
זה לא, חס וחלילה.
העניין הוא, ככל שהטכנולוגיה מתפתחת אנשים מפסיקים לחשוב ולפעול עלפי הרגש, אלא על פי מה שמכתיבה להם החברה.
תהיי רזה.
תחליקי את השיער.
תנעלי עקבים.
תחמצני גבות.
תעשי שעווה.
תלבשי לבן על שיזוף.
תלבשי ורוד פוקסיה עם תכלת כי ככה הדוגמנית ההיא עשתה, מעצבים מבינים באופנה.
תשתקו! תשתקותשתקותשתקו כבר!
צבע שולט בעונה מסויימת כי לאיזה פלוץ אחד יצא קקי בצבע נורא יפה והוא חשב, אולי בסתיו נעשה ליין שלם בצבע צהוב חרדלי פוסט-נפוליאוני.
תחשבו על זה.
אופנה זה כלום, הבגד לא עושה את האדם. הבגד הוא סתם ערימת בדים שגורמת לנו לשנות את המחשבות שלנו על האדם ההוא. אני לובשת בגדים מיד שנייה, אומרים את לסבית היפסטרית. כשבמציאות אני ביסקסואלית היפית חסרת כבוד וגראנג'ית.
נראה לי... זה מה שאמרו לי פעם אחת...
בכל מקרה, כל פלוץ אחד שתפר שמלה בפרוג'קט ראנווי מחליט שהוא מאסטרו בשלטון המוח ומנהל אנשים כמו מריונטות.
ואני גאה להגיד, שעם בגדים מחוררים כי החלטתי לחורר, עם חולצה מצחינה מעשן מיד שנייה, אני לא אעקוב אחרי שום צו אופנה, מתעלמת מכל הליינים של הפרציפלוחות ולא מתכוונת להשתנות.
הלכתי לסיגריה של עצבים.
שלכם,
SalemWitch
עריכה 1: אלוהים כמה שהעולם הזה מחורבן!
כינוי:
Rhiannon
בבלוג זה
בכל הבלוגים
