I'm one of those regular weird people.

"יום אחד אני אראה איתך סרט אימה..."
"אתה יכול להחשיב את זה כדייט!!" 

מהר ביטלתי את מה שכריס אמרה לזה שאני לא זוכרת איך קוראים לו.

"אני לא הולכת לצאת עם מישהו עד הקולג'." זה היה אמור להיות שקר אבל חטפתי שוק.

זה מה שאני עושה.

אני עדיין לא יודעת מי אני, אני עדיין לא סגורה על הכיוון שלי בחיים. משהו שמשלב בוהמה עם גארנג'.

אני עדיין בתהליכי החלמה, 

אני מתגברת על שנים של ניכור וסלידה, של הכאבה ודכאון, של בדידות ושברון-לב. 

אני מתמודדת עם השדים של עצמי בפעם הראשונה.

אומרת לעצמי שאני נראית טוב לשם שינוי, שהחיוך שלי נראה כבר יותר טבעי.

שכן, אני שמנמונת בפנים ואני יכולה להוריד את זה.

שאני כבר לא מפחדת מכשלון.

שמעת אותי, עולם??

אני לא מפחדת יותר להיכשל! 

אני יודעת שאני אהיה אחרת, אני לא אפחד לגשת למישהו בבר, אני לא אפחד להגיד לאמא שלי

שאני עצמאית ושתפסיק to baby me ושאני אחראית.

אני בונה את עצמי, כל שנה, של בוקר. מגלפת שוב ושוב. מאז שהייתי פיצית, כמו גלעין של שסק. 

ולאט לאט אני מגיחה מתוך הקליפה שקראתי לה חיים.

ואני יוצאת לאוויר העולם כאדם חדש ונקי.

אדם בוגר והחלטי.

אדם שיודע.