אני לא יודעת לאהוב.
כאילו, האדם היחיד שאי פעם אהבתי שבר לי את הלב למרות שזה היה הדדי - שנינו ידענו שלא יקרה כלום.
יש לי כמה חברות שאני מטורפת עליהן והן הסיבה שאני מתמודדת עם דכאון/הפרעת אישיות גבולית/הפרעה חברתית נמנעת לא מאובחנים. וזה מסתכל, כי אני מאוד רוצה אהבה. אני רוצה שמישהו יחבק אותי מאחורה וינשק אותי על הלחי.
אני רוצה להיות מהזוגות הקיטשיים והמעצבנים האלה, אני לא מבקשת הרבה, נכון?
דיברתי איתו שתי שניות אתמול ושאלתי אם בא לו לשבת לקפה, הוא אמר אחלה אבל תסמסי לי.
אני עייפה עכשיו מאוד וכנראה עומדת לקבל (הפוסט הקודם נכתב בלי השפעת כדורים), מה שאומר שאני כנראה אהיה עצבנית קצת ועייפה יותר,
אבל הקטע הוא שבגלל שאני דפוקה אני לא מצליחה לנתב רגשות. אני בוכה לפעמים בלי לדעת למה, כאילו יש סיבה. עמוק עמוק בפנים אבל אני לא מוצאת אותה.
ואני חושבת שאני באמת מחבבת אותו, למרות שלא דיברנו. הוא מהאנשים הנכונים, כאילו אלה שלא FUCK AND TELL, או מאלו שיגידו לך שאת יפה ויפיצו תמונות באינטרנט.
אל תשאלו איך אני יודעת.
אבל אולי יש לו חברה, יש איזה צ'יצ'י אחת שהצטלמה איתו וקראה לו בייב. כן, צ'יצ'י. אוסטרלית דפוקה -.-
היא לא הכי חכמה.
אני חושבת שאולי אתקשר אליו... למרות שלא יקרה כלום, מקסימום נשתה קפה, אולי אני אבכה לו שאני מקרה אבוד של בעיות פסיכולוגיות ומעיין של הפרעות נפשיות - הרי דדי אישוז זה סקסי.
נראה לי, אמרו לי את זה פעם.
למרות שהוא בטח רק רצה לזיין אותי, אבל לא הייתי עושה את זה. הוא מהאנשים הלא נכונים.
-תחי הבוהמה!
סקס שיכור ומסומם,
אורגיות,
איידס,
התאבדות.
כינוי:
Rhiannon
בבלוג זה
בכל הבלוגים
