I'm one of those regular weird people.

DOS היה היום... 

יום מיוחד לתמיכה בנפגעי התעללות להט"ב, יום שתיקה לכל אלו שקולם לא נשמע. 

אני שמתי מדבקה ולא דיברתי כל היום, גם בזמן הסרט "להציל את טוראי ריאן" שכמעט בכיתי מכמה שהוא היה נוראי, לא נוראי-טוב. נוראי-מיליטריזם. 

וגם כתבתי על דף מה אני עושה למען שבירת השתיקה שהוא להאמין שכולנו שווים.

אבל זה לא מה שאני באמת רוצה לעשות, אני רוצה לעשות יותר מזה.

להאמין זה לא מספיק.

איבדתי אמונה במין האנושי כבר מזמן, ואיבדתי תקווה לאושר. אבל אני צריכה להיות שם בשביל אחרים, אני לא מוכנה

שאנשים יסבלו יותר - אני אמנם מיזנטרופית ולא מסוגלת ממש להביע רגשות אבל אני אמפתית.

זה אוקסימורון מטורף אבל לא אכפת לי.

לא בטוחה מי מכם את מת'יו שפרד, אבל מי שכן יבין. 

הוא נפטר מפצעיו ביום ההולדת השני שלי. ואיכשהו תמיד הרגשתי צורך מסויים לבקר את אימא שלו, מה שאם יקרה יהיה

פאקינג מדהים.

נער צעיר, הומוסקסואל שנרצח לאחר שנחשד ש"התחיל" עם שני מניאקים חשוכים וגזענים.

RIP Matthew Wayne Shepard (December 1, 1976 – October 12, 1998)