ההפעם הראשונה, אוקיי. וואו, לנושא הזה הכי לא ציפיתי מישרא האו, כה תמים. אבל דוגרי, יש ל׳פעם הראשונה' כל כך הרבה פירושים ומשמעויות שונות ומשונות כל איש ודרכו שלו.
אז הנה זה, קחו אדוויל והתערבבו טוב-טוב עם וויסקי פייר בול (זה פאקינג אלוהי, מתקתק וקינמוני) ושבו. אנחנו ממריאים...
אז ככה, הפעם הראשונה שחוויתי שברון-לב. אמרתי שיהיה מדכא, לא?
אני מניחה שכולכם זוכרים את הסאגה הארוכה והמתמשכת עם א׳. ממש רומיאו ופאקינג ג׳ולייט. הוא לא אהב אותי, פה קבור הכלב, כוווווולם ידעו שהיה לי משהו כלפיו וכולם ידעו כולל אני שכלום לא יכול ולא היה קורה. וכמו מטומטמת אני המשכתי לרדוף אחריו! אהלן איך אפשר להאשים טינאייג׳רית הורמונלית מתוסבכת? הוא היה נשאר לקשקש איתי כל יום שני לפחות חצי שעה. על כלום! הוא דירג אותי כשש-שבע.
במשך שנתיים נמשך לו הרומן הפיקטיבי שלי, דמיינתי שהוא יושב איתי לקפה ואומר לי שאני יפה בעיניו, וכשע׳ הדגנרט צרח עלי והוא עמד למידי ושאל מה קרה, זה הרגיש לו נכון... הייתי מאוהבת על כל הראש. מה שנשאר ממנו, לפחות.
ואז אמרתי לו שאני עוברת והוא היה קצת עצוב, הוא היה הסיבה היחידה ששקלתי להישאר בארץ.טיפשה כבר אמרנו? אז לפני הסוף נתתי לו חיבוקי גדול ואמרתי לו שאני בטוח חוזרת ושאני פאקינג אתגעגע, היינו הכי אפלטוניים שיש. מצידו, כמובן. אני רציתי שהוא יעשה לי שני ילדים חמודים. היינו די דומים, היו לו עיניים ירוקות בהירות יפות ושיער שחור. הארי פוטר, אז היו לנו ילדים יפים. תיאטרוניסטים קטנים, בני יוצא נחתים ומשתמטת מזדיינת. טבעונית וקרניבור.
ואז עליתי על מטוס עם קצת דמעות בעיניים והרבה תקווה בלב, עברתי יבשת במטרה להתחיל חיים חדשים ולא דיכאוניים. חה, לא דיכאוניים... זה טוב!!! יום אחד ראיתי פרק של גרייס הלביג, שאלו אותה על אם להגיד למישהו שאת אוהבת אותו ולסכן לאבד את החברות, low and fucking behold מי עם ג׳יין דו באותה סירה??? גרייס אמרה פאק איט, חיים רק פעם אחת, לא? החלטתי בפעם הראשונה בחיי לעקוב אחרי הצעת יוטיבר. בכיתי כשכתבתי לו בצ׳אט בפיכסבוק. הוא שאל מה קרה ולמה בכיתי כשאמרתי לו, ואז הקלדתי שאלה שאם ידיד טוב היה אומר, או אומרת לו שהיא אוהבת אתו איך הוא היה מגיב. הוא אמר שלא יודע, וכשאמר יש מה אם זו אני הוא שאל אם אני מנסה להגיד משהו...
״אני מצטער אבל את ידידה טובה ולא יותר.״ כאילו שלא ידעתי, אמרתי שאני ויודעת ושזה בסדר כי רק הייתי צריכה סגירת מעגל. מן הסתם לא יכלו להמשיך עם באפלטוניות שלנו וניתק הקשר.
זהו. זה הסיפור שלי, לא מעניין.
אני עדיין אוהבת ותמיד אוהב אותו, אני רוצה לפגוש אותו באקראיות סרנדיפיטית משהו, ואז שהוא יתוודה. חיה באשליות, פנטזיונריית חסרת תקנה והוו פלס לחלוטין.
אבל דוגרי, אני שמחה שאמרתי לו. שלא אחיה בתהיית ״what if״ ואסבול...
יותר טוב ככה...
המון אהבה יקיריי, ריאנון.
(תהיו חמודים, תגיבו משהו...)
כינוי:
Rhiannon
בבלוג זה
בכל הבלוגים
