מן הסתם, במקרה של פגיעה ביקרים לי או סכנת חיים ממשית - הייתי מוכנה להרוג.
אבל להיכנס למערכת לוחמה טרוריסטית שכל המטרה שלה היא השמדת עם מסויים? מזכיר לכם משהו? הממממ.... nope, doesn't ring any bells
אתם מבינים, אני הולכת להתגייס.
המדינה הולכת לקחת אותי, להרוג את הנפש שלי, להלביש אותי בירוק הסוואתי ולשים לי נשק ביד.
"הם רעים, פויה! תמר להרוג!"... בעיני זה חולני שאנחנו חייבים להתגייס - למשל, בארה"ב הגיוס הוא בחירה ורק בגלל זה אני מכבדת את הצבא האמריקאי הרבה יותר מאת הצבא הישראלי.
הם לא מחוייבים להגן על המדינה שלהם, הם בחרו את זה. הם עשו שחנ"שים וחשבו עמוק על ההחלטה הזו. אנחנו? אנחנו נולדים לאומה שממרכזת שנאה והרג כאחת מהמאפיינים העיקרים שלה, אנחנו נולדים למקום שנוא (אל תתחילו על נאצה על זה שכולם שונאים את ישראל - אל תשטו בעצמכם...) ונלקחים למערכת מסודרת שבה מאמנים אותנו להפוך לרובוטים חסרי רגש עם נשק חם בידים שמתוכנתים להרוג כל אחד שהוא לא הם.
זה נורא.
הצד של אימא שלי יותר ליברלי, הם שאלו אותי אם אני רוצה להתגייס והתחמקתי מזה בעדינות ואמרתי שאני מפחדת. מפחדת? יותר נכון על סף התקף היפרוונטילציה וחרדה. כשאחי קיבל צו ראשון נכנסתי להיפרוונטילציה - כשהבנו שהצו שלי כנראה יגיע לפני ארה"ב אימא רצתה שאסע עכשיו. וזה מובן לי בהחלט, היא אוהבת את הבת שלה.
סבא שלי מצד אבא היה סא"ל. יש לו עבר צבאי מכובד ממה שסיפרו לי, וגם דוד שלי משרת בקבע. כולם שם מורעלים. "כשרק נולדת, " אמר אבא לפני כמה זמן, "באה חברה מהעבודה וקראה את השם שלך. תמר XXXX.. זה שם של טייסת " ובלעתי רוק של פחד, ואז הוא המשיך "אני כל כך מתרגש לשים תמונה שלך במדים על השולחן שלי. תמרי החיילת!" והחוורתי.
אבא שלי יהרוג אותי.
מצד אחד אני היפית מובהקת ומצד שני אני היסטרית, חרדתית, (יאבחנו אותי באובדניות ודכאון) ושאר דברים נחמדים. כבר חצי איבחנתי את עצמי בBPD ומאניה-דיפרסיה.
הטנטרמס שלי באים בגלים, עצבנות או דכאון.
לכו תבינו... אבא שלי חצי נטש כי "עבודה מביאה כסף" והוא אדם דוחה כשהוא לא מתאמץ להיות נחמד.
אניוואי, מה שאני מנסה להגיד זה, שאם יגייסו אותי אני אמות.
קודם כל זה נוגד לגמרי את האמונות שלי ואני לא יכולה להשתמש בתירוץ של פציפיזם כי אני לא אסרטיבית מספיק ואני בטח אקרוס לתוך חור שחור של סתירות כשיבקשו ממני להסביר.
כבר היה לי חלום שאני לובשת מדים ומחזיקה נשק עשוי מעץ מחודד וכדורי גומי והתעוררתי בפחד מזיעה קרה.
אני כל כך מפחדת...
אם מישהו קורא פה בכלל, אני צריכה לדעת.
זה באמת מצב שאסור לי להיות בו.
כבר קרה לי מקרה כזה, בכיתה ט'. שהחזקתי מספריי ציפורניים על יד שמאל וכמעט חתכתי. "פחדנית! למה רק כמעט?!"
אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי, אסור להם לקחת אותי...
כינוי:
Rhiannon
בבלוג זה
בכל הבלוגים
