שלום, אני נוסעת... אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה,
כל השקרים, הפחדים, יישארו מאחורי.
כל הכשלונות, החסרונות, הכל הולך...
השדים באים בלילה, קולעים צמות מהכאב,
הכאב הצורב שלא משנה מה אי אפשר לרפאו,
זה קשה.
ועכשיו אמא יודעת שאני מדוכאת.
עוד פחות מחודש אעלה על טיסה ללא חזרה.
אני משאירה מאחוריי הרבה מאוד דברים - אהבות, פחדים,
כאבים, זכרונות...
ואני אשקר אם אני אגיד שלא אבקר, אני כן.
אני אבקר את אלו שיזכרו אותי.
אני אוהבת אותם.
גם את אלו שלא אוהבים אותי - אלו שמנתקים איתי קשר בלי סיבה.
ואני נאיבית ותמימה מדי לחשוב שזה כי אני נודניקית, ומניחה שמנתקים איתי
קשר כי כואב מדי לדבר איתי בגלל שאני נוסעת.
תהיה לי התחלה חדשה שם, בניו ג'רזי.
אני אהיה אדם חדש.
אחר.
טוב יותר ממה שאני, פחות מוחצנת.
קצת יותר רגועה - פחות קולנית ומתלהבת.
אמא שאלה אם מותר להביא בני זוג לפרום, ואמרתי בציניות משהו
שאני אקח את הכרית, ובסוגשל עצב-תמיהה היא שאלה למה.
ברצינות אימא,
את באמת חושבת שמישהו ימצא בי עניין?
בבת שלך שהרסה לך את הקריירת ציור המדהימה שיכלה להיות לך?
בבת שלך המכוערת והמוזרה שלא מתקשרים אליה כמעט?
בבת שלך שתמיד יושבת בבית ורואה סרטים במקום לצאת ולבלות כמו בן אדם?
את אמרת שהיית אווטסיידרית אבל היו לך חברים בתיכון, היה לך חבר.
היה לך בןזוג לפרום.
היית יפה.
את עדיין יפה.
ואת רוצה את הטוב ביותר בשבילי, ואני לא יכולה לעזור לך בזה.
הבת שלך דפוקה.
כינוי:
Rhiannon
בבלוג זה
בכל הבלוגים
