הילד רץ, וממשיך לרוץ.
ולא מפסיק.
אסור לו, הוא יודע שאסור לו.
הוא לא יכול לעצור
כי אז הוא יבין.
הוא יביו הכל,
כל מה שלא הבין כל חייו.
והוא מפחד.
והדם על הידיים שלו,
נוטף ונוטף..
דם מוזר,
כמו מים, לא סמיך.
כמו נוזל כסוף שנשפך ונשפך,
הלב פועם, הלב מתכווץ,
ולא מרפה.
לא מרפה..
הידיים רועדות, העיניים דומעות,
הרגליים שוקעות.
והוא מאט, הוא לא יכול יותר.
הוא מאט, ומאט..
הוא עוצר, וכורע ברך.
הזעקה שלו שקטה,
אבל לא פחות כואבת.
לא פחות...
הוא שוקע ושוקע,
לתוך האדמה.
שממנה הוא בא,
שאליה הוא חוזר.
ורק הלב נשאר,
מונח על המדרכה.
מדמם ופועם,
ומפסיק לפעום..
ומת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: