| 10/2012
מה שיפה בחיים,זה שיש בחירות
יום של בחירות נותן לנו פשוטי העם,את ההזדמנות ואת האמצעי לעשות חילופי שלטון,שזה שינוי עצום בעיני,שחייב להתרחש כל הזמן.לכל פוליטיקאי מצוי,שנאבק על חייו הפוליטיים ועל הבטחון הכלכלי הקבוע שמעניקה לו משרה של חבר כנסת,לכל ימי חייו,זה יום גורלי במיוחד.כמטפורה,זו שאלה של חיים ומוות בשבילו.ארבע שנים אורכת קדנציה שבה מנהלים פוליטיקאים נבחרים את חיינו על פי הקפריזות שלהם,וחיים היטב על חשבוננו עד יומם האחרון,גם אם הם נכשלים בתפקידם,עם פנסיות נדיבות שאני יכול רק לחלום עליהם בזמן שאני ממן אותם במנסים שונים שאני משלם,וטובות הנאה נוספות שהם מעניקים לעצמם בנדיבות,מידי פעם.קשה לי לקבל את זה שנבחר ציבור,שהוא עסקן מפלגתי שנבחר לקדנציה אחת בזכות קירבתו למישהו,ונעלם לדרכו,צריך להנות מפנסיה וטובות הנאה מפליגות לכל ימי חייו,כבר לאחר ארבע שנים.זה נכון שהם כותבים לנו בהתמדה ספר חוקים עב כרס,שזה מעשה של יצירה מופלאה בעיני,כחיזוק מדומה לשלטון החוק,ומפריחים אלינו אוסף אין סופי של הצעות ותיקונים לחוק עד שיסיימו לכתוב אותו נהיה כולנו עברינים גם כשננשום אויר.אבל כשאני חושב על זה,הם לא נותנים תמורה של ממש לבוחרים ששמים בהם את מבטחם,אני לא רואה,למשל,שהחוקים שחוקקו,ואולי מתקנים מידי פעם,מונעים תאונות בכבישים,שמותירים אחריהם מאות הרוגים ואלפי פצועים בכל שנה,אז עולה בדעתי,שמקרה הזה הם לדעתי,מועלים באמון הבוחרים על ידי חקיקה גרועה של חוקים לא מוצלחים,לי נדמה שמאות הרוגים ואלפי פצועים,זה פשע שמישהו צריך לשבת המון שנים בבית סוהר,חוץ מהנהגים העברינים,וצריך להתחיל לדעתי,מן המחוקקים,אבל זו היתה הערת אגב שנפלטה לי שלא במקום.האמת היא שמעולם לא קראתי בספר החוקים של מדינת ישראל שהמחוקקים מלאי ההשראה שוקדים לנפחו כבועה אולי כמלאכת קודש מוצלחת שלעולם אינה נכשלת,לא להאמין או שאינה שוגה.ולאנושות אי אפשר בלעדיה,אבל אני מתאר לעצמי,גם ללא קריאה.שניתן למצוא שם אין סוף של כשלונות.אז מה שיפה בחיים לדעתי,שיום אחד בארבע שנים מתמסרים הפוליטיקאים לרצונם של הבוחרים.אז למן הכרזתו של ראש הממשלה על הקדמת הבחירות,רוחשות לי בתוך ראשי,כחשיבה מודעת,ומייצרות לי כעין מוכנות מוקדמת לקראת הבחירות,וכבר גורמות לי להרגיש טוב עם עצמי,לשם שינוי.שאחת לארבע שנים אני מקבל הזדמנות לחגוג עם עצמי במחשבה שיש לי בראשי על שליטה בחיי הפוליטיקאים,ואני מרשה לעצמי,ועכשיו גם לספר על זה ברשימה שאני כותב,להתנפח כמו בועה מחשיבות עצמית שממלאה אותי בזכות קול אחד קטן שיש לי,לעשות בו שימוש של בחירה מושכלת רק ביום הבחירות.הטלת פתק לתוך הקלפי,אורכת שניות אחדות בלבד,אבל ההכנות שלי לזה,זה בשבילי לאכול דרך האזניים שלי,בשם הדמוקרטיה,הרבה אמירות פוליטיות כזיבולי שכל ודשן למחשבותי בתהליך קבלת ההחלטות שלי.הפוליטיקאים,שלכל אחד אגו נפוח משלו,יגיחו בקרוב מחוריהם ויצאו למסע של ציד קולות בספארי,כשכל אחד חרד לתפוס מקום בכנסת,ויחזרו לי על כל הפתחים שיש לי,ומי שמבין,שיהנה.בכל כח השכנוע שלהם,כדי להשיג את קולי.עכשיו אני חשוב ובעל ערך לישבן שמחפש כסא בכנסת,לקול שלי ,אני יודע,כבר יש ביקוש,ומישהו משתגע לקבל אותו,זה יהיה לטובתי,יאמרו לי,אבל ביום הבחירות, זה יעבור לי.אז אאבד את ערכי וחשיבותי.אני אעלם לפוליטיקאים מן העינים,והם יעלמו לי מן העינים וישובו לחוריהם לעוד ארבע שנים.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
