| 10/2012
חולשה
מדי פעם אני מחליף תפקידים,אני מניח לכתיבה בצד,ואני פונה לקרוא בבלוגים אחרים,וממלא,לשם שינוי,גם תפקיד של קורא,נדמה לי שהדשא של השכן ירוק יותר,ואני מציץ כדי להעתיק.אז לפני ימים אחדים חויתי באקראי שינוי עם עצמי ככותב במעמד של קורא,לראשונה בחיי ככותב,נפתחה לי מן דלת בראשי,כשהרשתי לעצמי והגבתי בכתיבה,באופן ספונטני,אמיתי וכן,כשקראתי בבלוג שהגעתי אליו,את דבריה של בחורה על עצמה,על הפגיעות שלה,שברים שיש לה בחייה,וטל הצורך שלה להסתיר ולהסוות את חולשתה,שאחרים לא ידעו,ולהראות חזקה.זו חולשה,לדעתה,שידעו עליה.היא כתבה את זה כל כך יפה,אמיתי וכואב,ומן הקריאה שלי במילים שלה ובין השורות,חשתי שנכנסתי בקריאתי עמוק לתוך נפשה,ומן שותפות שבידיעה,עם דבריה.גם בי יש פגיעות משלי,להגן עליה במחשבותי,ומחשבות על עצמי כאיש עם חולשות וצורך להראות או לחוש חזק.ומילים שיוצאות מלב אחד זו דעתי,מוצאות את דרכן,ואת כוחן להכנס ללב אחר,במקרה הזה, התעכבתי אני,כקורא מזדמן בבלוג שלה,והמילים שלה מצאו מקום ראוי בליבי.עד הנה לא הגבתי לדברים שקראתי מדי פעם בבלוגים שונים שהגעתי אליהם,אני בטוח שהיו ראויים לתגובה שלי.כתיבה של רשימות,כשאני משמש כנושא וכהשראה לכתיבה,ופירסומן בבלוג שפתוח לכניסה של קוראים שגם זכאים להגיב,אם רצונם בזה.זו חויה אחת של כתיבה,שבחרתי לחוות עם עצמי ומחשבותי,ואני מתבשל איתה על אש קטנה שבוערת בתוך ראשי ומספקת לי תעסוקה מלאה לכל ימי חיי ככותב,צורך להגיב על כתיבה אחרת בשבילי,ולמעשה כתיבה של תגובות,שגם זו תעסוקה,ואפילו חויה מופלאה של כתיבה,זו כבר חויה אחרת של כתיבה,זו כבר לא כתיבה של מונולוג עם דלת פתוחה וציפיה לכניסתם של קוראים לבלוג,זו כבר פתיחת דלת במחשבותי וליציאה החוצה מתוך ראשי וכניסה לחייהם ולראשם של אחרים דרך מחשבותיהם הכתובות.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
