הלכתי ברחוב וחיפשתי מקום מחסה בשביל להשתין,כשלפתע נשמעה מאי שם אזעקת צבע אדום או שהיתה זו אזעקת נחש צפע,כבר איני זוכר איזו אזעקה נחתה באזני כהודעה מוקדמת שיש להתכונן מיד להגעתו בתוך שניות אחדות של טיל שנורה מרצועת עזה.למכה הזו באזני,ולסכנה שאיפגע על ידי טיל מתפוצץ בנפילתו ארצה,לא ציפיתי ולא הייתי מוכן במחשבותי עד הנה.זה מה שיפה בחיים,בעניין של סכנות,שאם אינך הולך לקראת סכנות מתוך בחירה,הליכה בכביש או נהיגה במכונית היא הסתכנות מודעת,יש סכנות שיבואו אליך כמו טיל גם נגד רצונך.אני לא האמנתי שזה יקרה לי עכשיו.אבל אמונתי יורטה על ידי הטיל מעזה והתרסקה בשניות אל קרקע המציאות שלי,וכשזה קרה לי זה היה מפתיע ומשכנע מאוד.סדר העדיפויות במחשבותי השתנה במהירות,האמת שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי,אבל דבר ראשון שקרה לי,זה ששכחתי מן הצורך שלי להשתין,וללא מחשבה תפשתי מחסה בסמוך לקיר עליו ביקשתי להשתין,בניסיון להשיב לעצמי את הבטחון שנלקח ממני,מחשבות שהתרוצצו בראשי נעלמו ביחד עם תחושת השאננות שהיתה לי.ולעומת זאת ערך החיים שלי הרקיע שחקים והתפוצץ כמו טיל בתוך ראשי.למשך שניות מחיי שלט טיל במעופו על חיי ומחשבותי ואני הייתי ללא בטחון עם עצמי,נדמה לי,כמו שלא הייתי מעולם,למשך שניות אחדות של המתנה גורלית.עד שנשמע פיצוץ מרחוק.