הבמה של אווה לי

יש לי קטע כזה, שאני מאמינה באהבה.

מאמינה שאהבה קיימת בצורות שונות, במקומות לא צפויים, אולי ראיתי יותר מדי סרטים..

מאמינה שכמו ב"קשר לא מחייב" וכמו ב "ידידים פלוס", זוג ידיזים יכולים להתאהב אחד בשני ולחיות באושר. ושדווקא זה שהם ידידים ויזיזים הם פתוחים ואמיתיים אחד עם השני על ההתחלה וזה קסום כשהם מתאהבים.

מאמינה גם שאהבה יכולה לצמוח כמו באגדות מהמבט הכי עמוק, במקום הכי יפה, בצירוף מקרים הכי מתוק. אני חולה על צירופי מקרים, חולה על כשדברים מסתדרים באופן מושלם.

אהבה יכולה לצמוח גם משנאה, מהתחרות מאויבות,

העיקר שיש משהו משותף, העיקר שנוצר מתח, שנוצרת אינטרקציה.

יום כיפור הגיע, ואיתו (איזה מיינסטרים) מגיעות כמה סליחות.

תמיד אם להתחיל לחשוב למי אתם חייבים סליחה, יקפוץ לראש שלכם אדם אחד, אז מי ב'ראש הרשימה' שלכם? 

אצלי במקום המכובד(או לא כל כך) הראשון, זכתה אמא שלי שחוטפת ממני צעקות בלי התרעה, בלי סיבה, פשוט כשהיא באה לברר מה עובר עלי, פשוט כי היא מנסה לעזור לי, ואני מרחיקה אותה ממני בכוח וצועקת לה, אמא לכי מפה, אמא את מפריעה, ובעיקר, עזבי אותי.

ואמא נפגעת בעמקי נשמתה, מסובבת את גבה והולכת, אבל לעולם לא עוזבת.

תמיד היה לי הכי קשה להראות רגשות דווקא לאמא שלי, היה קשה לי לומר לה סליחה, קשה לומר לה שאני אוהבת אותה, קשה להפתח ולספר לה על הרגשות שלי, כשלכל אדם ברחוב לא הייתה לי בעיה מעולם לספר את כל סיפור חיי, את כל הפחדים והרצונות הכי גדולים.

ורק אמא..

אמא שאני אוהבת בכל נשמתי היא הנקודה החלשה ביותר שלי. אז אתם, קוראים אלמוניים, כבר יכולים עליי.

בהמשך רשימת הסליחות בא חבר שלי, שהשנה האחרונה לא הייתה קלה בשבילנו, לפני כארבעה חודשים נפרדנו אחרי שנה וחצי שהיינו יחד, והנה לפני שבועיים החלטנו להתחיל מחדש. הייתי רוצה לבקש ממנו שיסלח לי על כל הפעמים שהכאבתי לו, כמו שרק בן אדם קרוב ואהוב יכול להכאיב לך. במילים הכי נוקשות והכי כואבות, במבט הכי שונא כלפי הבן אדם הכי אהוב. אני מצטערת גם על מה שעשיתי עכשיו בתקופה שלא היינו ביחד, אמנם לא סיפרתי לך על הכל, ולמרות שהחלטנו להשאיר את זה מאחורינו כשהתחלנו מחדש, אני עדיין חייבת לך סליחה על שהתרחקתי כל כך במעשים שלי מהאדם שהצגתי את עצמי והתיימרתי להיות.

אתה תמיד אומר שאני שונה ומיוחדת, שלמרות כמה שאני יפה אני גם ילדה טובה, לא כמו האחרות בשכונה שלנו. אתה אומר שאני מיוחדת כי אני יפה בלי איפור ובלי להתחבא מאחורי חומות שהעולם המודרני מספק לנו. שהלב שלי טהור וצח, שאני בחורה טובה ואוהבת.

אבל כשלא היינו ביחד איך אומרים, "חגגתי". עשיתי מה שבראש שלי בלי לתת יותר מדיי חשבון, אני מצטערת על זה. מצטערת כלפי עצמי שכמעט והתדרדרתי, ומזל שנעצרתי. היה לי מזל. מזל באנשים שנפלתי עליהם שידעו להעריך אותי למרות המעשים שלי וידעו לתת לי עצה.

סליחות זה לא הצד החזק שלי כי אני צריכה להודות שעשיתי בחירות רעות לפעמים, אבל האמת שגם אגו זה לא בשבילי, אני יותר מדיי אכפתית לסביבה שלי כדי להיות קשת אגו.. בכל מקרה, הסליחות האמיתיות שבאמת שוות, צריכות להגיע פנים אל פנים אל האדם שפגענו בו וזה כבר רחוק מעיניכם :)

אבל לפני שאסיים יש עוד משהו שאני אחשוף עלי כבר עכשיו, אני בן אדם פרפקציוניסט, משמע שואפת לשלמות, להיות מושלמת. ואני מודעת כמובן לעובדה שאין דבר כזה אדם מושלם. אבל הגעתי  לשלווה עם עצמי כשמצאתי את הדרך להיות מושלמת, אדם מושלם בשבילי הוא מי שכל יום משתפר ונהיה יותר טוב בעיניי עצמו. עוד לא השגתי את השלמות הזאת, אני לא יכולה לומר שאני משתפרת כל יום ויום, אבל אני שואפת לזה. לחיי השאיפה.

צום קל למי שצם, ולמי שלא (כמוני), אם כבר שוברים את החוקים אז שוברים עד הסוף, בתאבון עם החזיר בשמנת או מה שזה לא יהיה. :)

(מצטערת על זה) 

לילה טוב