מציקים לי מלא דברים. מעצבן אותי שמפריע לי כל כך מה אנשים אומרים. כל כך טוב לי ואני מאושרת אז למה כל מילה של מישהו צריכה לשנות את זה?
אנשים תמיד ידברו, ולמרות שאני יודעת את זה אני ממשיכה להפגע ולמצוא את עצמי הולכת עם פרצוף מבואס כי מישהו אמר משהו.
יש לי חבר מדהים שאוהב אותי, וחברות כאלו מתוקות, ואני אוהבת את המשפחה היפייפיה שלי, וכל השאר צריך להיות על הזין שלי.
איך עושים שזה באמת יקרה?
זה מחרפן אותי כבר
ואתה, אני מרגישה שאתה הכי משקיע ועושה את כל המאמצים בשבילי, ואני פשוט לא מצליחה להחזיר לך. הכל יוצא לי עקום ואני מרגישה לא ראויה לכל האהבה הזאת שלך. כדי לראות אותי אתה לוקח שלושה אוטובוסים באמצע הלילה, ושאתה מבקש שאני אבוא אלייך לא מסתדר בכלל. אתה קונה לי מתנות בהפתעה ואני לא מביאה לך כלום. אתה שולח לי הודעות, וכותב לי שירים... אני מרגישה פשוט חרא עם זה.
גם מתחיל לייאש אותי הקטע הזה שאני עושה משהו שאני ממש שלמה איתו ומרגיש לי הכי נכון באותו הרגע, ואחר כך מתחרטת ומרגישה רע.
לא מבינה את עצמי יותר..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
