איך הקשר הזה אמור לעבוד עכשיו? אתה התגייסת, יוצא הביתה בסופ"שים לפעמיים, וכשאתה יוצא אין לך אוטו, ולי אין איך להגיע עד אלייך כשאין אוטובוסים.
אני יושבת בבית מבואסת עכשיו. הייתי בטוחה שאני רואה אותך היום. אחרי שבוע וחצי מטורף שעבר עלייך, עם הגיוס והגיבוש כל מה שרציתי שתבוא אליי ותספר לי הכל, ותנגן לי, ותנשק אותי.
אבל אתה שם, ואני פה. אני שונאת את זה שאנשים מציעים לעזור. "בואי אני אקח אותך אליו, ואז אני אחזיר אותך".
זה שלנו, ולא של אחרים. למה אחרים צריכים להתאמץ בשביל שלנו יעבוד?
אני כל כך אוהבת אותך מתוק שלי. אני אוהבת כל דבר בקשר שלנו, וביציאות שלנו ביחד. אז איך אני גורמת לזה להמשיך להיות ככה?
אני מפחדת כל כך שהצבא ייקח אותך ממני. יקח את השיחות שלנו, והמפגשים, וגם ההודעות שכבר מגיעות פעם בכמה זמן.
מפחיד אותי כל כך שזה הסופ"ש הראשון שלך בתור חייל, וכבר כל כך קשה לי. המצב הזה לא הולך להשתנות בשלוש שנים הקרובות.
אז מה שצריך להשתנות כאן זה אנחנו... מה זה אומר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
