מכירים את המצבים האלה שאתם לא מבינים מה בא לכם, לא מבינים מה אתם מרגישים, לא מבינים מה אתם רוצים, לא מבינים כלום?
אז כן, יום שבת שעבר אני וחבר שלי נפרדנו.
למה?
סיבות אישיות. לא רוצה לפרט יותר מדי. אנשים שאני מכירה יכולים להכנס לפה.
מאז אני במצב לא מוגדר רגשית.
ביומיים הראשונים בכיתי. הייתי בטראומה. פעם שלישית שזה קורה לי בצורה כ"כ מפגרת ומסיבות כ"כ... אני אפילו לא בטוחה איך להגדיר את זה. פעם שלישית!
"תחשבי אופטימי. איפה הא' האופטימית שאני מכיר?"
א' לא מצליחה להבין מה הולך איתה, בטח שלא להיות אופטימית!
ואז הפסקתי לבכות. דיברנו. הוא ביקש סליחה שזה יצא כל כך מגעיל. דיברנו עוד. דברים לא חשובים לפה כרגע, אבל דיברנו.
אני לא מבינה מה לעשות עם עצמי. כל היום בבית מול המחשב, לא יוצאת. בערב הליכות. זה כן. זה מרזה. זה כיף. זה טוב. אני אוהבת את החברה שאני יוצאת איתה. כיף לי איתה.
לא אוכלת, לא טעים לי, לא רעבה. בכל זאת רעבה, לא אוכלת הרבה כי באמצע האוכל יש לי תחושה של הקאה.
לא שומעת מוזיקה, אין לי עצבים לזה, לא יכולה לשמוע שום שיר, בטוחה שאני לא יצליח לשמוע אוונג'ד, אפילו שאני אוהבת רק שיר אחד שלהם (זאת הלהקה האהובה עליו). מנסה לראות מה קורה כשאני שומעת, זה באופן מפתיע מרגיע אותי, אני מורידה את כל השירים שלהם שאני מוצאת ביוטיוב ושומעת הכל.
לא מדברת עם חברות שלי, כולן שואלות למה ואיך, אין לי עצבים לזה. רק איתה, עם חבר שלה, ועוד כמה ידידים שלי, הם לא שואלים, הם נותנים לי לדבר.
לא מרגישה אליו כלום, עדיין אוהבת אותו אבל לא מוזר לי בכלל שנפרדנו. כל פעם שאני רואה אותו עושה משהו בפייסבוק אני חושבת למה לעזאזל זה קורה לי?!
לא רוצה שום קשר בזמן הקרוב. בכל זאת חושבת, אולי לבקש מהחברה שתכיר לי ידידים שלה? אולי לבקש מחבר שלה להכיר לי חברים שלו? אולי זה סתם יהיה לקטע, להכיר מישהו נחמד, להכיר אנשים חדשים.
לא יודעת מה קורה לי ומה אני אמורה לעשות עם עצמי.
There's nothing here for me on this barren road"
There's no one here while the city sleeps
and all the shops are closed
Can't help but think of the times I've had with you
"...Pictures and some memories will have to help me through, oh yeah
בבלוג זה
בכל הבלוגים
