Reflection of who I supposed to be

דיכאון

ההרגשה הזאת. התקופות האלו שהיו לי כל כך הרבה השנה. איך אפשר בכלל לתאר את זה?

אני נכנסת לדיכאון כשאני מאבדת אנשים שחשובים לי. 

אני נכנסת לדיכאון כשאני מרגישה לבד ושלא תומכים בי.

אני נכנסת לדיכאון כשאני לא יודעת מה לעשות.

אני נכנסת לדיכאון מהרבה סיבות מוזרות. 

אני לא תמיד יודעת איך לצאת מזה. 

פה יש לי חברה טוב, שם ידיד טוב. 

אני מדברת איתם, מנסה להסביר להם, זה לא תמיד עובד כי הם לא תמיד מבינים. 

דיכאון זאת תחושה של ריקנות פנימית. חוסר ידע מוחלט מה לעשות עם עצמך. 

אין רצון לאכול, לצאת, לדבר. אין רצון לכלום.

דיכאון מבחינתי זה לשבת מול המחשב, לראות כל מיני סרטים, לשמוע מוזיקה, אולי לדבר עם חברה. 

לצאת לאנשהו עם החברים הכי קרובים, לשבת איתם ולבכות. 

או סתם להסתגר לבד עם עצמי ולחשוב מה לעזאזל לא בסדר איתי.