"כשאת מסתכלת על הירח את מקשרת אותו לזיכרון, כשאני רואה אותו אני מקשר אותו להרגשה"
תמיד ידעתי שאני בן אדם של לילה. בלילה אני יותר אנרגטית, חיובית, נחמדה ולא פעם אמרו לי שהבעת הפנים
שלי מתרככת ונהיית יותר עדינה ולא אגרסיבית.
מאז ומעולם אהבתי את הירח. הייתי מבלה שעות בתור ילדה קטנה בישיבה במרפסת והסתכלות עליו. אהבתי לראות
את הירח כשהוא עולה לשמיים, צבעו מתחיל להיות אדום, בהדרגה הופך לכתום וצהבהב, עד
שלבסוף מקבל את גוונו הלבן החיוור.
אני זוכרת לילות ללא שינה בהם הייתי מביטה על הירח במשך שעות.
אני זוכרת את הרגעים העצובים בהם הייתי מתיישבת במרפסת, מביטה על הירח ובוכה.
אני זוכרת ירח מלא, לבן. מהסוג שאני אוהבת.
"כשהייתי קטן רציתי להגיע לירח, אבל את יודעת מה אני רוצה יותר?"
"מה?"
"אותך"
זה הזיכרון הראשון שעולה לי לראש כשאני מסתכלת על ירח כזה. רגע מושלם, רגע שנמשך כבר כמעט כחודש.
ירח אדום. גם זה מתקשר אצלי לזיכרון מתוק.
אני מסתכלת על ירח וחושבת עליו. על כמה שטוב לי. אני יכולה להתנתק מהעולם שסביבי ולבהות בירח. שום דבר לא קיים יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
