Reflection of who I supposed to be

הריח. זה הדבר הראשון שמתקשר אצלי לבן אדם מסוים. זה אחד הדברים שמעוררים אצלי זיכרונות.

כמו הריח שלו, ריח שנדבק לבגדים שלי במשך כשלושה חודשים, אפילו יותר. ריח שאתמול הרחתי שוב ועלו לי דמעות בעיניים בלי סיבה מוצדקת. ריח שלא יכולתי להתעלם ממנו.

עיניים. ריח. דיבור.

אלוהים אני חייבת להפסיק לחשוב על זה! 

זה הכל זיכרונות, זיכרונות נעימים ומתוקים אבל גם כואבים. לפעמים יש לי רצון עז לבכות, סתם ככה, בלי סיבה. 

סערת רגשות.