אני נחנקת מדמעות. אני לא מפסיקה לבכות אבל גם לא רוצה, זה בסדר לבכות. מה עוד אני יכולה לעשות?!
אני רועדת, המחשבות שלי מתרוצצות, אני באמת חושבת מה אפשר לעשות, חייב להיות משהו .
רציתי לרשום על זה בפייסבוק, אבל לא נראה לי שסטטוס הולם קיים. זה לא לפייסבוק.
אני רק חייבת לרשום, שלא אשתגע לבד עם הראש שלי והלב הזה שנקרע לי בפנים.
רציתי לפרסם פוסטים אחרים, אבל עכשיו שום דבר לא חשוב.
אני הולכת לכתוב לכל החברות שלי, גם אלה שלא רשמתי להן הרבה זמן.
רק לחשוב כמה מספרים ופרופילים מחקתי, כי חשבתי שהן כבר מחוץ לחיים שלי ובכלל לא אכפת לי מה קורה איתן.
אני בודקת וכל מי שפרסמה משהו או היתה מחוברת אתמול זאת הקלה.
וכל מה שאני רוצה להגיד, זה שתעשו את אותו הדבר.
אתם לא רוצים לדעת את הכאב הזה. את האבדן הנוראי הזה.
אני יודעת שניסיתי, כתבתי לה, התקשרתי אליה, כתבתי לה בכל מקום שיכולתי.
נכנסתי לבלוג שלה כל כמה ימים, אבל הוא היה סגור והיא לא אישרה אותי.
חשבתי שהיא צריכה שקט. חשבתי היא מאושפזת שוב או לה דרך לענות לי.
אני עדיין מסרבת להאמין, אין מצב, אין שום מצב בעולם שזה קרה, שזה באמת.
אני לא מאמינה ואני רק רוצה למצוא דרך להירגע. לדעת שהיא נושמת.
הבלוג שלה נפתח. היום ראיתי. חברה שלה רשמה שהיא שמה קץ לחייה.
בבקשה שזה לא אמיתי. בבקשה.
........................................................................................................................
עריכה:
רוצה להסיח את דעתי, כדי להרגיש משהו אחר.
מאוד רוצה לשמוע מוזיקה, אבל אין שירים.
כינוי:
Corpus Vile
בבלוג זה
בכל הבלוגים
