אני רק רוצה שהוא ישלח לי הודעה. אחת כזאת שטחית ורדודה, בלי יותר מדי עומק רגשי: 'אני רוצה להפגש'. לא אחת כזאת שאמורה לסמן 'אני אוהב אותך', רק 'בואי נסגור מעגל כמו שצריך', אולי 'אני חרמן', או אפילו 'קחי את הארנק המכוער שהבאת לי במקום שאני אזרוק אותו לפח'.
אני אקח נשימה עמוקה, ועם כל הספק רחמים ספק הזדהות שיציפו אותי, אני אגיב באופן הכי בוגר שיש 'עזוב, כבר התגברתי עלייך'.
אני לא בטוחה אם זה האגו שלי שמשתוקק לקצת תשומת לב.
אני לא בטוחה אם זה הלב שרוצה לדעת שגם הוא טיפה מתגעגע.
אני די בטוחה שזה המוח שרוצה לדעת שאני מסוגלת לכתוב את זה. שאני שלמה עם עצמי ועם ה'התגברתי עלייך'. אני רוצה להמשיך הלאה ומסוגלת לזה.
החלק האהוב עליי במערכת היחסים איתו היה הרגע הזה לבד בחושך לפני השינה. אחרי שמכבים את הטלוויזיה, הגוף עייף אבל הנפש כמהה לתשומת לב. לא מדובר בסקס פרוע ולא בליטופים תשוקתיים. רק הידיעה ששנינו שוכבים שם במיטה, לוחשים הגיגים פילוסופיים וצוחקים בשקט כדי לא להעיר אף אחד.
אתמול, הסרט כבה וכל אחד הסתובב לקיר שלו, לא החלפנו מילה והשתיקה הייתה רועמת ורועשת יותר מכל צחוק חזק שהיה נפלט בעבר בשוגג.
שעות שכבנו במיטה, כל אחד נע באי שקט, וידע שהשני ער אבל לא יכל להגיד לו כלום, כי זה פשוט לא היה מתאים. הרגשתי מוגנת בצד שלי של הקיר, והרשתי לדמעה לזלוג מהעין. הרגשתי איך במקום להחליק על הלחי כמצופה, היא זלגה מעבר לאף, וירדה דרך הלחי השניה עד שהתנפצה על הכרית. כי ככה זה לבכות במאוזן.
ובבוקר, ההרגשה הייתה מוזרה, אפילו לאחל לו בוקר טוב נראה מוזר מדי הפעם. רציתי רק לברוח משם. הוא בא אחרי למטה, ואמר שזה כבר לא מרגיש אותו דבר. אמרתי לו שאין צורך שימשיך את המשפט ושזה בסדר. סיימנו בחיבוק מאולץ ואיחול "בהצלחה בהמשך".
יש לי כל כך הרבה דברים להגיד לו, ופשוט לא יכולתי להגיד כלום, כמו כל 9 החודשים האחרונים.
לא מזמן קראתי איפשהו על ההבדל בין התאהבות לאהבה, על זה שהתאהבות היא זמנית ועוברת אחרי 9 חודשים. לא בטוחה אם הייתה שם התאהבות, אבל אחרי זמן הספק שאמור לחשוף אהבה שקטה ומבעבעת, לא התגלה כלום.
אני מצליחה להתגבר על כל הסחות הדעת שסוגרות עליי מכל הכיוונים, ויושבת חדורת מטרה עם רשימת מילים אינסופית לפסיכומטרי. אחרי כ10 דקות שאני עומדת במשימה בגבורה יתרה ולא פוזלת לכיוון הפלאפון שמבליח (פסיכומטרי או לא ביצ'ס??) בכחול עמום בזווית העין, הטלפון בבית מצלצל.
אני קמה לענות בזריזות ובאופן לא מפתיע בצד השני נשמעת הודעה מוקלטת: "לבעיות קשב וריכוז יש פתרון......"
אני מנתקת בעצבים ולא פוסחת על איזו קללה עסיסית שתוסיף לאווירה.
מיד פותחת את הוואטסאפ, מעלעלת בפייסבוק וממהרת לכתוב פוסט על המקרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: